כל הפוסטים בכללי

יום הזיכרון ואני חוזר בדמיוני, כבמנהרת זמן, עשר שנים לאחור, לאותו יום שישי נורא. זוכר את הפרח המקסים, רועי פלס

לא שיערתי לרגע שהודעת ווטסאפ פשוטה תהפוך למסע של חיבור עמוק. "אני נוחת ביום ראשון בלילה, בשני ב-10:00 אגיע אליך".

מטר שישים בלבד – אבל ענקית בנוכחותה! כשהייתה צועדת ברחוב סוקולוב בחולון עם ה"מרצדס" שלה – עגלת הקניות שהפכה לסמל

מאמר נוגע ללב ומציג סיפור אישי עם מסר עמוק על עצמאות, הורות ויחסים בין דוריים.

ניקוי אנרגטי בהילינג ורייקי – חוויה רגשית שלילית – טראומות הנובעות מפחד בהלה, כעס, ביקורתיות, דיכאון, מתח נפשי ועוד,

אחרי עשרה חודשים רחוקים, הם חוזרים למציאות חדשה. המשפחה השתנתה, הילדים גדלו, והאישה למדה להתמודד לבד עם כל מה שהחיים

תפסתי אותו, ערום מכל פרי, ללא פרח או עלווה. גזע, ענפים חשופים מושטים לכל עבר, קור חודר לעצמות.  באתי לברך

המלחמה משנה אותנו. היא מטלטלת, שוברת שגרה, אבל גם פותחת דלת להזדמנות – להיות שם אחד בשביל השני. יש את

מראה מראה שעל הקיר, מי הכי יפה בעיר? כך שאלה המלכה החורגת של שלגיה את המראה בכל בוקר והייתה מאושרת

אני מכיר את התחושה הזאת היטב. מתוך מודעות, הקמתי "חומת מגן" כדי להגן על הנפש שלי, למנוע מהכאב לחדור ללב.