כל הפוסטים בכללי

קצת אחרי חצות כשכולם עדיין חוגגים את השנה החדשה קיבלתי פקודה מלמעלה. והופה הגחתי לאוויר העולם. תאריך מיוחד מלווה באחריות

תולעת שנולדה בתוך צנון יושבת שם וחושבת 🤔, שכל העולם הוא כל כך קטן, מר וחשוך כמידת הצנון שנולדה בו.

זו הייתה האהבה הכי גדולה שלי, זה לא שלא אהבתי לפני כן, אני כבר לא צעירה. הייתי משוכנעת שכבר לא

היא הייתה הפצצה של השכבה. זוג עיני שקד חתוליות תכולות, שתי גומות חן, שפתיים מושלמות, שיער בלונדיני גולש ברישול טבעי,

איפה שהוא הגעתי לשבר ותסכול תחושה שאני רץ סביב הזנב של עצמי. אותו בור בלב לא רק שנשאר, אלה גדל

ככל שהקשרים הדוקים והתלות ההדדית משמעותית יותר, כך המחלוקת שתתעורר תהיה בפוטנציאל גבוה יותר להחריף וככל שננסה להרגיע את המצבים,

הגשתי את התפטרותי מהמשרד הנוח בו עבדתי במהלך חמש השנים שקדמו להחלטה. הצורך בשינוי, חוסר סיפוק, שעמום, חיפשתי להפוך סבל

זה נחת עלי כמו רעם ביום בהיר. פתאום זה כבר לא שם, אצל הבן או הבת של, או חבר לעבודה…

תסכול, כעס, אכזבה, שנאה, כל אנרגיה שלילית אפשרית נשלחה לעברו. כך ספג ביקורת שלילית יום אחר יום בכל פעם שהבטתי