כל הפוסטים בכעס

זהו חלק מסדרת "המראה של החיים" – סדרת מאמרים המבקשת להתבונן במציאות לא דרך מה שקורה לנו, אלא דרך מה

על חיבור, טראומה ואיחוד דווקא בימים של מתח - בהשראת בעל הסולם

מסע חיים אישי, שבדיעבד נראה פחות אקראי ויותר מדויק

מאמר אישי על רגעים של חוסר שליטה, תוויות רפואיות, והבחירה לצמוח מתוך קושי ולחזור לאנושי.

חיבור בין אנשים - אהבה מעל קונפליקטים

זוג סנדלים תנ"כיות, ג'ינס קצר, חולצת טריקו פשוטה, ושקית נייר ביד. לא היה פקס, לא מכונת צילום, לא אימייל –

"האמת? התלבטתי אם לשתף את החוויה הזו, כי היא מאוד אישית. אבל אולי גם אתם תמצאו בה משהו לעצמכם."

לפעמים לא צריך הרבה מילים. מספיק מבט, מגע עדין ושאלה אחת פשוטה – כדי לגעת בנפש של אדם שנושא עליו משקל

בילדותי, אני זוכר היטב, הוא כמעט ולא היה נוכח. "אבא עובד קשה," הסבירו לי. לא הוספתי לשאול. קיבלתי זאת כעובדה

הבוקר התחיל בלחץ מטורף. ידידיה היה השלישי או הרביעי ששאל אותי את אותה השאלה, בדיוק כשאני מנסה להתמודד עם המשימה