כל הפוסטים בקשרים של אהבה

יום הזיכרון ואני חוזר בדמיוני, כבמנהרת זמן, עשר שנים לאחור, לאותו יום שישי נורא. זוכר את הפרח המקסים, רועי פלס

מטר שישים בלבד – אבל ענקית בנוכחותה! כשהייתה צועדת ברחוב סוקולוב בחולון עם ה"מרצדס" שלה – עגלת הקניות שהפכה לסמל

תפסתי אותו, ערום מכל פרי, ללא פרח או עלווה. גזע, ענפים חשופים מושטים לכל עבר, קור חודר לעצמות.  באתי לברך

שבעה ניתוחים הובילו להחלטה לכרות לסבתא את הרגל בְּשֶׁל שבר שלא התאחה. אמי סעדה את סבתי כמעט לבדה, בנאמנות ובמסירות

בקור המקפיא של דצמבר בבסיס הטירונים בבית אל, הימים זחלו באיטיות. כמי שנחשב תמיד לאסטניס, לא הצלחתי להתרגל לריח השמן

בילדותי, אני זוכר היטב, הוא כמעט ולא היה נוכח. "אבא עובד קשה," הסבירו לי. לא הוספתי לשאול. קיבלתי זאת כעובדה

הבוקר התחיל בלחץ מטורף. ידידיה היה השלישי או הרביעי ששאל אותי את אותה השאלה, בדיוק כשאני מנסה להתמודד עם המשימה

קשרים חדשים נבנים מתוך התקשרות מיטבית כאשר אנו פותחים את עצמנו חיובית לסביבה, אנו סופגים אנרגיות מהאנשים שסביבנו, ויוצרים מעגל

כשהיא נכנסת לחדר, אני מרגיש את זה מיד. ממצב רגוע ונינוח, אני עובר להתכווצות פנימית, תחושת קור עוטפת אותי, ואני

ההריון הראשון, חודש שביעי, והחלטנו לנצל את חלון ההזדמנויות ולקפוץ לסוף שבוע בפריז לפני הלידה. פריז המדהימה נבחרה כיעד. בעודנו