כל הפוסטים בקשרים של אהבה

הזיכרון הזה הולך איתי מאז תקופת הניתוק מהמשפחה. אבי ז"ל נפטר באותם ימים, אחרי מחלה קשה וארוכה. אמא שלי החליטה

זה פוסט שחושף תקופה מקדמה דנן, כזו שמעולם לא דיברתי או כתבתי עליה… הייתי בן 27–28. הצ'אקרות נפתחו, והכירו לי

כשהפירוד מתגלה במלואו, נולדת האפשרות לאחדות.

ביום האהבה Valentine's Day אנחנו רגילים לחשוב על מחוות, מילים גדולות, פרחים. אבל עם השנים אני מבין שאהבה עמוקה נבנית במקום

זהו מאמר המשך למאמר הקודם “מה קורה כשמוות, פירוק ויצירה נפגשים”. אם עדיין לא קראתם אותו, מומלץ להתחיל שם. אחרי

לפעמים החיים מלמדים אותנו שיעור על אהבה דווקא במקומות הכי פחות צפויים – במגרש, ביציע, בתוך ההמון. כשיצאתי עם דולב, הבן

יום הזיכרון ואני חוזר בדמיוני, כבמנהרת זמן, עשר שנים לאחור, לאותו יום שישי נורא. זוכר את הפרח המקסים, רועי פלס

מטר שישים בלבד – אבל ענקית בנוכחותה! כשהייתה צועדת ברחוב סוקולוב בחולון עם ה"מרצדס" שלה – עגלת הקניות שהפכה לסמל

תפסתי אותו, ערום מכל פרי, ללא פרח או עלווה. גזע, ענפים חשופים מושטים לכל עבר, קור חודר לעצמות.  באתי לברך

שבעה ניתוחים הובילו להחלטה לכרות לסבתא את הרגל בְּשֶׁל שבר שלא התאחה. אמי סעדה את סבתי כמעט לבדה, בנאמנות ובמסירות