אתמול נסענו יותר משלוש שעות לכל כיוון, עד לבסיס צאלים.
לפני הכל, תודה ענקית לגבי המדהים – פנסיונר יקר שהסיע אותנו באהבה, ותודה לכל צוות המסיעים המתנדבים. בכל פעם שהיעד רחוק, אתם אלו שעוזרים לנו, המטפלים, להגיע אל החיילים בשטח.
טיפלנו במילואימניקים בתנאי שדה אמיתיים. תחת רשת הסוואה, בלי פינוקים, עם מצנן ענק ומרעיש שמנסה לגבור על החום וההמולה. אבל בתוך כל הרעש הזה – היה המון לב. הגענו כדי לתת להם רגע אחד של רוגע, שחרור ושלווה, רגע לפני שהם חוזרים הביתה מסבב של חודשיים בעזה.
יש גדודים שמסיימים סבב ומתפנקים בבתי מלון. ויש גדודים צנועים יותר, כמו "חתולי המדבר" – גדוד 924 של ההנדסה הקרבית. הם קיבלו אותנו בהכרת תודה עצומה על רגע קטן של שחרור פיזי ונפשי.
אנחנו, צוות מטפלים הוליסטיים מיומן, מגיעים לגדודים כבר כמעט שנתיים – מצפון הארץ ועד אילת – ועדיין, בכל פעם מחדש, אנחנו עומדים מולם בהתרגשות גדולה. אם אני לא טועה, זהו כבר הסבב השישי או השביעי שלהם מאז אוקטובר 2023. זה פשוט בלתי נתפס.
הדור שחשבתי שפספסתי, נמצא כאן מול עיניי
בכל פעם אני נדהם מחדש. מכל חייל, מכל יחידה. במיוחד מאותם לוחמים שאני זוכה להעניק להם הקשבה כנה ולהקל מעט על כאבם בשטח. כילד בבית ספר יסודי גדלתי על סיפורי הגבורה של לוחמי תש"ח, אלו שהגישו לנו את המדינה "על מגש של כסף". אני זוכר שהרגשתי כמעט החמצה שנולדתי בדור אחר.
והנה היום, אני פוגש מקרוב דור של אריות. אנשים שעוזבים בית, עבודה, משפחה וילדים, ויוצאים שוב ושוב לשמור על כולנו. אתמול זכיתי להקל מעט על כאב פיזי שמהול בכאב שבלב. כל מפגש כזה מפלח את הלב מחדש ומזכיר כמה חום ואהבה אנחנו חייבים להם על המסירות וההקרבה.
כשהגוף משתחרר, גם הלב מוצא סדק להיפתח
ואסור לנו לשכוח את המעטפת – את ההורים, בני ובנות הזוג, והילדים. אלו שחיים חודשים בחרדה ובחוסר ודאות. היום, לצערנו, החזית היא לא רק שם; היא בעורף, בכבישים, בשיח בינינו. הלב של כולנו טעון. הפתיל קצר, הסבלנות נשחקת וחוסר הוודאות מכביד.
דווקא עכשיו, אני מרגיש שאנחנו צריכים לבקש שייפתח לנו אפילו חריץ קטן בלב. חריץ שדרכו נוכל להרגיש שוב את האחר. כי כשהלב נפתח, אפילו מעט, מתחילים לזרוח ניצוצות של חמלה ושל אהבה.
זה בדיוק מה שאנחנו מנסים להביא לשטח. לא רק מגע ושחרור של שריר תפוס, אלא רגע אנושי של נשימה. רגע שבו גם לב של לוחם, שנאטם כדי לשרוד את הקרב, יכול להתרכך מעט.
תודה לכם, "חתולי המדבר".
תודה לכל הלוחמים והמשפחות.
ותודה לכל מי שממשיך להגיע, להתנדב, להסיע ולחבק.
אתם מזכירים לנו שבסוף – הלב הוא הכוח הכי גדול שיש לנו.
