כל הפוסטים בתסכול

יום הזיכרון ואני חוזר בדמיוני, כבמנהרת זמן, עשר שנים לאחור, לאותו יום שישי נורא. זוכר את הפרח המקסים, רועי פלס

האם אי פעם תהיתם מי היה הנגר שבנה את השולחן הראשון, או מה הוביל את האחים רייט לרעיון לטוס כמו

לפעמים אני שוכח שחלפו להם רק חודשיים ומחצה מאז "שנולדתי מחדש". ממצב קיצון שלא יכולתי לבצע פעולות פשוטות לאורך זמן.

החיים מפתיעים ללא הרף, מתנהלים לכאורה במסלולם, בשגרת משפחה, עבודה, חברים, המעניקה לנו אשליית ביטחון ויציבות. לא ניתן לצפות תפנית

"תפסיקו כבר אני ממש מרגיש שאתם מזהמים את נשמתי, אני לא רוצה לשמוע את הדיבורים האלה”!!! כך אני דורש מילדיי

נפלתי למרה שחורה, כל מנהל מכירות בתפקיד מקביל לא היה מחמיץ הזדמנות כזו. ואני להבדיל, נכנסתי לבלבול פנימי שיצר קונפליקט

בית ערבי של עמידר, בשורת בתים אחרונה ברחוב כב' ברמלה, אבא היה יוצא ביום ראשון לפנות בוקר במשאית ה VOLVO

״רציתי למות, לא יכולתי לשאת את המצב. הבית התפרק, אמא ניסתה לנתק אותי מאבא. בז'רגון מקצועי זה נקרא ניכור הורי.

ארגנו בחלל החדר שולחן וסביבו כסאות. הגדרנו אותו -"מדינת העצמי". הסברנו שזהו משחק בו נתנהל על פי חוקים מאוד מיוחדים.

הנוער של היום מתבגר בעיצומה של מהפכה טכנולוגית מהירה. ברקע לעיתים תכופות ניצבת בכותרות פרשיית אלימות מינית שבה לא פעם