כל הפוסטים בשינוי דפוסי חשיבה

נפלתי למרה שחורה, כל מנהל מכירות בתפקיד מקביל לא היה מחמיץ הזדמנות כזו. ואני להבדיל, נכנסתי לבלבול פנימי שיצר קונפליקט

רותי ישבה בקצה החדר, ליד דלת הכניסה, גבה מופנה למעגל מבטה מושפל. מידי פעם יצאה וחזרה, למקומה הקבוע. גובהה כ

אנשים שזכיתי לפגוש ולכוון בדרך, שואלים אותי פעמים רבות אם אני ״דתי״ ואני משיב: "אני לא דתי ולא חילוני, אני

"מפחיד לחיות כאן, המדינה נהרסת, אני מרגישה את זה בעצמות!" פתחה דקל ביתי הגדולה את שיחת הטלפון היום, בוקר יום

בית ערבי של עמידר, בשורת הבתים האחרונה ברחוב כ"ב ברמלה. אבא היה יוצא ביום ראשון לפנות בוקר עם משאית ה-Volvo

מי שהכיר מקרוב את אמי ז"ל זכה לפינוקים מהגסטרונומית מספר אחת! אמא היתה ניצולת שואה, האוכל היווה עבורה מרכז הבית,

הרחק מאור הזרקורים, בג'ינס נעלי בית וחולצה משובצת. הוא משאיר מאחוריו את החליפה האפורה, חולצה לבנה מכופתרת והעניבה הכחולה. שעה

"אבא נגמרה הפטינה", כאשר הגוזלית שלי מבקשת אני ישר עובר לדום. מיהרתי לסופר ליקטתי על הדרך כמה מצרכים והגעתי ליעד

לפעמים דווקא המקום שבו הרגשנו חריגים,מתביישים או לא מובנים —הוא המקום שממנו מתחיל הריפוי. עבורי, הכתיבה הפכה עם השניםלא רק

שתיים לפנות בוקר, כל העולם חוגג את ערב השנה האזרחית החדשה, בחוץ גשם זלעפות סופות רעמים וברקים, קור מקפיא. ואני,