כל הפוסטים בשינוי דפוסי חשיבה

ישראל במלחמה. כולנו מרגישים את כוחה של הרוח הישראלית, כוח החיבור בינינו, כהבטחה לעמידתנו האיתנה בשתי החזיתות, הגשמית והרוחנית. אנחנו

הלב של כולנו נשבר ומשתתף בצער משפחות הנפגעים, מרגישים חוסר אונים ואי ודאות לגבי העתיד לבוא. רקטות נורות עלינו, מאיימות

רציתי רק לגונן עליה לעטוף אותה בחום ואהבה. נפגשנו בימים שנקבעו מראש, קוראים להם בז'רגון מקצועי "הסדרי ראיה". דיה הגיעה

"שוב כלב השתין במעלית, איזו חוצפה…" "תסתכלו במצלמות תתפסו את האחראי…" דיונים מלאי פאתוס על זמני מעלית שבת עבור משפחת

עברתי בחיי מצבים אישיים קשים. כתבתי על כך כמה פוסטים בבלוג האישי באתר שלי. מתוך מצוקה רגשית קשה לאורך זמן

מעניין יותר, במיוחד בסוכות לצאת מהבית לטייל לפגוש חברים. מאשר לשבת בבית ולהתלבט על איזה כפתור ללחוץ – על השלט

כשהייתי צעיר, הים היה הבילוי המועדף עלי. אפילו ימי בין המצרים לא הרתיעו אותי מלהגיע אליו בימים הקבועים. אממה, אמא

לפתע שינו פניה את הבעתן והפכו רציניים. היא הישירה מבט ואמרה "אבא אני יוצאת מחר בערב להפגין!". הדעות הפוליטיות השונות

נפלתי למרה שחורה, כל מנהל מכירות בתפקיד מקביל לא היה מחמיץ הזדמנות כזו. ואני להבדיל, נכנסתי לבלבול פנימי שיצר קונפליקט

רותי ישבה בקצה החדר, ליד דלת הכניסה, גבה מופנה למעגל מבטה מושפל. מידי פעם יצאה וחזרה, למקומה הקבוע. גובהה כ