תמיד תסתכל על הצד המואר של החיים
"Always look on the bright side of life"
באנגלית זה נשמע כהצעה מבטיחה, מלאת חיים.
אבל האם זה אפשרי למימוש?

ככל שאנו מתבגרים, תכונות דפוסי חשיבה והתנהגות מתקבעות בנו. ניסיון החיים שרכשנו בעמל וביגיעה רבה, מותיר בנו רישומים ומלמד אותנו לנהל את חיינו ביעילות.
רובנו מוכנים לקבל ולהעריך את עצמנו, להרגיש שלמים עם המגרעות לצד היתרונות.

יחד עם זאת, עדיין חי ובועט בנו מנגנון מייסר ומכאיב ״מודד" – המעריך או שולל את עצמנו ביחס לחברה, האם אנחנו טובים או רעים, יפים או מכוערים, מצליחים או נכשלים? ועוד ועוד. מעין סיסמוגרף רגיש וחכם שמוכן לשלם כל הון בעולם ובלבד שיעריכו ויכבדו אותו.

מהו החיישן הזה, מי מפעיל אותו בי..?

הרגע בו הבחנתי בכוח הזה, שמפעיל אותי ואת כל מה שמחוצה לי בעולם, ההבנה שכל התכונות, תווי האופי, הנטיות והמחשבות הם כולם פרי עמלו – ההסכמה שלי להקשיב לו ולהתנהל מולו – שחררה בי המון אנרגיה שלילית עצורה שביקרה והאשימה ללא הרף.

לשמחתי, התברכתי בחברה נהדרת שמזכירה לי שאין עוד מלבדו!
החברה הזו מצילה אותי מסבך של שיפוטיות וכעסים, ובזכותה חסכתי ביקורים אצל רופאים.

נסו גם אתם ותיווכחו איזו תחושת שחרור והקלה זה מעניק.

שתפו את מחשבותיכם ותחושותיכם בתגובות. האם גם אתם מרגישים את השיפוטיות הפנימית הזו? איך אתם מתמודדים עם זה?