מנפילה לצמיחה: המתנות החבויות במשברי החיים
כמה פעמים אמרתם לעצמכם 'לעולם לא אוכל להתמודד עם זה'? וכמה פעמים החיים הוכיחו אחרת? זהו סיפור על הפחד שמקדים
כמה פעמים אמרתם לעצמכם 'לעולם לא אוכל להתמודד עם זה'? וכמה פעמים החיים הוכיחו אחרת? זהו סיפור על הפחד שמקדים
ברגע בלתי נשכח בתחילת אפריל, רגעים ספורים לפני כניסת השבת, יצאה דקל, בתי הבכורה, לאוויר העולם וקבעה את מקומה בליבי
אחת לשבועיים היא הגיעה לנקות את ביתי. אישה מבוגרת להערכתי מעל גיל 50, עובדת זרה מאוקראינה, את שמה אינני זוכר
עכשיו אנחנו כאן קרקע אמצעית MIDDLE GROUND בין הישן שהתפרק לחדש שטרם נוצר האדמה נשמטה תחת רגלינו, פחד טלטלה חדרו
ישראל במלחמה. כולנו מרגישים את כוחה של הרוח הישראלית, כוח החיבור בינינו, כהבטחה לעמידתנו האיתנה בשתי החזיתות, הגשמית והרוחנית. אנחנו
רציתי רק לגונן עליה לעטוף אותה בחום ואהבה. נפגשנו בימים שנקבעו מראש, קוראים להם בז'רגון מקצועי "הסדרי ראיה". דיה הגיעה
עברתי בחיי מצבים אישיים קשים. כתבתי על כך כמה פוסטים בבלוג האישי באתר שלי. מתוך מצוקה רגשית קשה לאורך זמן
רותי ישבה בקצה החדר, ליד דלת הכניסה, גבה מופנה למעגל מבטה מושפל. מידי פעם יצאה וחזרה, למקומה הקבוע. גובהה כ
בפעם הראשונה שקלטתי אותה היא הופיע בפוסטר של מגזין להיטון. אישה סקסית כהת עור מבט ממגנט, "תלויה" על קיר אפילו
כבן לאם ניצולת שואה מרכז הבית תמיד סבב סביב אוכל. כך שלכל חג היו המאכלים המאפיינים אותו, להם המתנתי בציפייה