כל הפוסטים בטיפול בחרדה

לא נכנס לעומקו של הוויכוח כאן מעל גלי הפייסבוק… אך כן אשתף שהרגשתי שנעשה חוסר צדק סביב חלוקת זמני שימוש

שנים פינטזנו על החיים המסתתרים מעבר ליבשות ויַּמִּים. מרדף אינסופי אחרי האושר הנכסף. עברנו מנהרות אפלות, כבשנו יעדים. הזמן חמק

לילה, סמטה חשוכה ביפו העתיקה, בית ישן, דירת חדר דחוסה עם תקרה גבוה. התישבנו ושמענו הרצאה אני אפילו לא זוכר

בלבול, חוסר כלים מתאימים לחברה הצעירים, והם לא רק שלהם הם גם שלנו הורים לאותם חברה צעירים בהתמודדות עם החיים

"הפיגוע כאן ליד תחנת השידור". כך נשמע קולה המתנשף של כתבת רדיו גלגל"צ, והמשיכה "אני יוצאת מהאולפן בריצה לכיוון הפצוע

אם הייתי אומר לך שכאבים עזים, חום גבוה וטראומה קשורים לקורונה. היית ממשיך לקרוא את המאמר?  הגעתי למצב שלא יכולתי

דיכאון, ייאוש ארוך טווח מוביל בכל 40 שניות אדם בעולם ליטול את חייו, בארץ עלייה ניכרת בשיעור האובדנות בבני נוער

הכל בראש – רוב המחלות קשורות בתת מודע. כך נפתח מאמר ב YNET של ד"ר ברוס ליפטון שעסק בשיבוט תאי

חוסר ודאות, חוסר אופטימיות לא רואים את האור בקצה המנהרה. המתח שנוצר בעקבות הישיבה בבית מעלה את הסטרס. מוביל לחוסר

פתאום משום מקום אזעקה. אינסטינקט ראשוני חשבנו הנה שוב תקלה במערכת ההפעלה. שנייה עוברת מפנימים וואלה זה אזעקת אמת. כבדות