כל הפוסטים בכללי

אפשר לחיות בטוקיו בין 38 מיליון אנשים ועדיין להרגיש לבד. אנשים רבים חיים ביחד ועדיין מרגישים לבד. למעשה רוב אוכלוסיית

לובש חולצת פסים צבעונית על גופיה לבנה, מכנסי חאקי קצרים סנדלים תנכיות וילה יורד לפגוש את החברים בשכונה. רחוב הרב

קם לעוד יום חדש. שמש "משקרת" קר נורא. המחשבה נודדת בין מה שעברתי אתמול לבין תכנון המחר. לפעמים עוד יום

פגישה אקראית "בזכות" סיגריה הובילה לחברות אמיצה. למרות שאני אישית לא מאמין באקראיות, יש כוח שמנהל את המציאות בקפידה. לפני

אנו נוטים "לאכול" את עצמנו במשך שנים על כל מיני דברים שעשינו או לא עשינו לאחרים אי שם בעבר. מייסרים

מתעורר עם קורי שינה בעיניים, למרות שלא הלכתי איתם לישון. העולם נעור לעוד יום חדש, רובכם עדיין מתכרבלים תחת הפוך

שלום לך שנת 2020 רבים כעסו עליך, במקום לראות אותך שונה דרך עדשה רחבה. לראות את הדברים הטובים שהבאת איתך

לילה, סמטה חשוכה ביפו העתיקה, בית ישן, דירת חדר דחוסה עם תקרה גבוה. התישבנו ושמענו הרצאה אני אפילו לא זוכר

בלבול, חוסר כלים מתאימים לחברה הצעירים, והם לא רק שלהם הם גם שלנו הורים לאותם חברה צעירים בהתמודדות עם החיים

"הפיגוע כאן ליד תחנת השידור". כך נשמע קולה המתנשף של כתבת רדיו גלגל"צ, והמשיכה "אני יוצאת מהאולפן בריצה לכיוון הפצוע