כל הפוסטים בכללי

איזה מזל ענק היה לי! להורי היתה גלידריה. חלומו של כל ילד התגשם בחיי. הרגשתי כמו צ'ארלי בממלכת השוקולד. הייתי

הכרנו בתנועת הנוער, אבל הקשר נבנה בשנה הראשונה בתיכון, למדנו באותה הכיתה. חברות צמודה חברים משותפים, צבא, טיולים בארץ ובעולם.

מסטייק טעים, לטיפ חדש ועד לעצה חכמה על תקשורת מקרבת בין אישית… תמיד נהגתי לשתף כל אחד שהיה זקוק לעזרה.

יום שישי בין הערביים קצת לפני כניסת השבת, גרמניה העיר היידלברג כבשה אותי בקסמה מייד. ירדנו מהמבצר דרך המדרחוב בעיר

הפנים מכוונים לקראת גיל 30 שוב שירות מילואים. לכאורה איזה כיף שינוי שגרה התנתקות מהחיים הרגילים. עבורי בכל פעם זה

מה זה אומר להיות תַּרְנְגוֹלִי? זה להיות פשוט, לדבר זה עם זה באותה השפה. לנפח חזה בשירת התקווה, לפחד בבום

גם אני לא אוהב אותו בלשון המעטה, יש בו הרבה צדדים שמעוררים בי המון התנגדויות. כל הרעש סביבו הצליח להשפיע

הייתי בציפייה כל השבוע רק לראות אותה במסיבות בסופ"ש. אהבתי להסתכל עליה, לשמוע את הקול שלה הצחוק המתגלגל, ההליכה המייחדת

אתה תעבור בעמק הדחייה, ותחייה בארץ ערפילי הבוקר. אתה תמצא את ביתך. אך הוא לא יהיה היכן שהיה... סיימתי את

על פניו זה נראה קצת הזוי שהאדם בנוי מראש באופן כזה שהוא לא יכיר את עצמו, את מה שטמון בתוכו,