כל הפוסטים בדיכאון

חלפו מספר שבועות מאז ושמצאתי את עצמי מוטל כחודש וחצי בשכיבה על הספה בסלון / במיטה סובל מכאבי בטן, מיואש

החיים מפתיעים ללא הרף, מתנהלים לכאורה במסלולם, בשגרת משפחה, עבודה, חברים, המעניקה לנו אשליית ביטחון ויציבות. לא ניתן לצפות תפנית

"אבא נפצע אני נוסעת לבית החולים הדסה בירושלים". אפילו את הדרך בה קיבלתי את הבשורה הקשה ששינתה את חיינו לא

"הרגשתי כאילו אני נוגע בשמיים, תחושת מילוי פנימית, אהבה אין סופית. יכולתי לחבק עצים ולהרגיש שאני מעניק להם השפע. אך

בית ערבי של עמידר, בשורת הבתים האחרונה ברחוב כ"ב ברמלה. אבא היה יוצא ביום ראשון לפנות בוקר עם משאית ה-Volvo

בפעם הראשונה שחווית כזו ריקנות קשה היא תפסה אותי בתקופה אותה תיארתי בתחילת המאמר. הייתי עמוק בביצה לא יכולתי להרים

קצת אחרי חצות כשכולם עדיין חוגגים את השנה החדשה קיבלתי פקודה מלמעלה. והופה הגחתי לאוויר העולם. תאריך מיוחד מלווה באחריות

תולעת שנולדה בתוך צנון יושבת שם וחושבת 🤔, שכל העולם הוא כל כך קטן, מר וחשוך כמידת הצנון שנולדה בו.

איפה שהוא הגעתי לשבר ותסכול תחושה שאני רץ סביב הזנב של עצמי. אותו בור בלב לא רק שנשאר, אלה גדל

הגשתי את התפטרותי מהמשרד הנוח בו עבדתי במהלך חמש השנים שקדמו להחלטה. הצורך בשינוי, חוסר סיפוק, שעמום, חיפשתי להפוך סבל