כל הפוסטים בלב שבור

"הרגשתי כאילו אני נוגע בשמיים, תחושת מילוי פנימית, אהבה אין סופית. יכולתי לחבק עצים ולהרגיש שאני מעניק להם השפע. אך

בפעם הראשונה שקלטתי אותה היא הופיע בפוסטר של מגזין להיטון. אישה סקסית כהת עור מבט ממגנט, "תלויה" על קיר אפילו

בפעם הראשונה שחווית כזו ריקנות קשה היא תפסה אותי בתקופה אותה תיארתי בתחילת המאמר. הייתי עמוק בביצה לא יכולתי להרים

הכרנו במכבי צעיר. כיתה ז' לבושים חאקי ועניבה כחולה פס לבן. הוא היה בדיוק הפוך ממני בתכונותיו, מה שעורר בי

ביום הזיכרון, להערכתי סביב שנות ה 2000, הרגשתי צורך עז להתחבר לכאב הנורא של המשפחות השכולות. כיוונתי את הנסיעה לבית

תולעת שנולדה בתוך צנון יושבת שם וחושבת 🤔, שכל העולם הוא כל כך קטן, מר וחשוך כמידת הצנון שנולדה בו.

זו הייתה האהבה הכי גדולה שלי, זה לא שלא אהבתי לפני כן, אני כבר לא צעירה. הייתי משוכנעת שכבר לא

איפה שהוא הגעתי לשבר ותסכול תחושה שאני רץ סביב הזנב של עצמי. אותו בור בלב לא רק שנשאר, אלה גדל

הגשתי את התפטרותי מהמשרד הנוח בו עבדתי במהלך חמש השנים שקדמו להחלטה. הצורך בשינוי, חוסר סיפוק, שעמום, חיפשתי להפוך סבל

"אבא, אנחנו נכנסים לשוק בדיוק לכמה דקות. אני יודעת בדיוק מה אני רוצה והיכן הדוכן. חייבת זאת לנסיעה". התבטלתי זרמתי