כל הפוסטים בלב שבור

רגע, רגע, ר…גע, נופפתי בידיי לנהג האוטובוס שימתין לי. הוא קלט את הסימנים שלי, הצלחתי להיכנס לאוטובוס שהיה מלא באנשים.

זרקו אותי מהבית לפנימית הכפר הירוק כי נשארתי כיתה. אמירה קשה, אך כך הרגשתי, על פי תפיסת המציאות שלי כנער

הכרנו בתנועת הנוער, אבל הקשר נבנה בשנה הראשונה בתיכון, למדנו באותה הכיתה. חברות צמודה חברים משותפים, צבא, טיולים בארץ ובעולם.

מסטייק טעים, לטיפ חדש ועד לעצה חכמה על תקשורת מקרבת בין אישית… תמיד נהגתי לשתף כל אחד שהיה זקוק לעזרה.

הפנים מכוונים לקראת גיל 30 שוב שירות מילואים. לכאורה איזה כיף שינוי שגרה התנתקות מהחיים הרגילים. עבורי בכל פעם זה

הייתי בציפייה כל השבוע רק לראות אותה במסיבות בסופ"ש. אהבתי להסתכל עליה, לשמוע את הקול שלה הצחוק המתגלגל, ההליכה המייחדת

פגישה אקראית "בזכות" סיגריה הובילה לחברות אמיצה. למרות שאני אישית לא מאמין באקראיות, יש כוח שמנהל את המציאות בקפידה. לפני

"חומרים לחים ללא גבולות הנפגשים האחד עם השני מתערבבים זה בזה ויוצרים מרקם חדש. אך כאשר חומר לח נקרש ונעשה