כל הפוסטים של haim

זרקו אותי מהבית לפנימית הכפר הירוק כי נשארתי כיתה. אמירה קשה, אך כך הרגשתי, על פי תפיסת המציאות שלי כנער

המאמר נולד בעקבות פניה של אנדרו סימן, עורך בחדשות לינקדאין, שביקש ממני לשתף בנקודות מבט על עולם העבודה המשתנה... הצלחתי

שנים פינטזנו על החיים המסתתרים מעבר ליבשות ויַּמִּים. מרדף אינסופי אחרי האושר הנכסף. עברנו מנהרות אפלות, כבשנו יעדים. הזמן חמק

"יחתיכת זקנה מטומטמת לכי ללמוד לנהוג…" צווחה ב״עדינות״ אישה כבת חמישים. ג׳יפ 4×4 שחור, שיער בלונדיני מקורזל, מנופפת בידיים צבועות

שנים הם כבר לא בעולמנו זה. שנים הם באים לבקר אותי מידי פעם בחלום… היקיצה מלווה געגועים עד אין סוף.

איזה מזל ענק היה לי! להורי היתה גלידריה. חלומו של כל ילד התגשם בחיי. הרגשתי כמו צ'ארלי בממלכת השוקולד. הייתי

הכרנו בתנועת הנוער, אבל הקשר נבנה בשנה הראשונה בתיכון, למדנו באותה הכיתה. חברות צמודה חברים משותפים, צבא, טיולים בארץ ובעולם.

מסטייק טעים, לטיפ חדש ועד לעצה חכמה על תקשורת מקרבת בין אישית… תמיד נהגתי לשתף כל אחד שהיה זקוק לעזרה.

יום שישי בין הערביים קצת לפני כניסת השבת, גרמניה העיר היידלברג כבשה אותי בקסמה מייד. ירדנו מהמבצר דרך המדרחוב בעיר