כל הפוסטים של haim

"אני מזמינה מד"א זה לא צחוק!" כך באסרטיביות אמרה. "את לא! אני אתגבר, זה לא קורונה החום הגבוה מהבטן." דו

תוך כדי חופשה כבר היינו מתכננים את היעד הבא. כאילו רצון לבלוע את העולם, ריקנות כזאת בפנים שלעולם לא התמלאה.

"תסתכל אליי!" פנתה בקול מוזר, בזמן שמיהרנו להיכנס למעלית בהתרגשות גדולה. רגע לפני כן נפרדנו בחיבוקים ונשיקות איחולים לבביים. הסתובבתי,

נ. הייתה לי אוזן קשבת. יכולתי לדבר שעות ללא הפסקה. קשובה לסיפורים כמו מקלדת שרושמת אותיות, שהופכות למילים ומעבדת אותם

שנים לא קיבלתי את דרכו המיוחדת. שפטתי, ביקרתי, בעיקר כעסתי עליו. לא יכולתי לעבד את הכעס מלבד גוש בלב שהכביד

דיכאון, ייאוש ארוך טווח מוביל בכל 40 שניות אדם בעולם ליטול את חייו, בארץ עלייה ניכרת בשיעור האובדנות בבני נוער

מרצדס S class בצבע שמפנייה בוהקת ביופיה חנתה במקום השמור רק לכבודה. הדלת נפתחה גבר גבוה מבנה גוף שרירי יחסית

החיים כאילו נעצרו, חיפשתי משמעות למה אני חי? חיפשתי דרכים איך לחיות נכון לסתום את אותו חור בלב אותה ריקנות

עד כמה אנו יכולים להשפיע על המוח שיסייע להגשים חלומות נשגבים? או לפחות להשתמש בו כך שלא יעמוד בדרכנו ביומיום.

היא התיישבה מולי. שיער שחור אסוף בקפידה. מבט חפוז קלט שהיא מדוכאת נורא. שאלתי איך אוכל לעזור לך? ליבה נפתח