כל הפוסטים בפסיכולוגיה רוחנית

"שוב כלב השתין במעלית, איזו חוצפה…" "תסתכלו במצלמות תתפסו את האחראי…" דיונים מלאי פאתוס על זמני מעלית שבת עבור משפחת

מעניין יותר, במיוחד בסוכות לצאת מהבית לטייל לפגוש חברים. מאשר לשבת בבית ולהתלבט על איזה כפתור ללחוץ – על השלט

בשנים האחרונות התמקדתי בעבודתי בילדים בגילאי גן עד בית הספר היסודי. מלבד גילוי סף השעמום ואיבוד העניין הכל כך נמוך

כשהייתי צעיר, הים היה הבילוי המועדף עלי. אפילו ימי בין המצרים לא הרתיעו אותי מלהגיע אליו בימים הקבועים. אממה, אמא

אנשים שזכיתי לפגוש ולכוון בדרך, שואלים אותי פעמים רבות אם אני ״דתי״ ואני משיב: "אני לא דתי ולא חילוני, אני

מי שהכיר מקרוב את אמי ז"ל זכה לפינוקים מהגסטרונומית מספר אחת! אמא היתה ניצולת שואה, האוכל היווה עבורה מרכז הבית,

שתיים לפנות בוקר, כל העולם חוגג את ערב השנה האזרחית החדשה, בחוץ גשם זלעפות סופות רעמים וברקים, קור מקפיא. ואני,

כבן לאם ניצולת שואה מרכז הבית תמיד סבב סביב אוכל. כך שלכל חג היו המאכלים המאפיינים אותו, להם המתנתי בציפייה

אמצע אוגוסט, שיא החום והלחות, כולם כבר מותשים מהחופש הגדול. אמי ז"ל הייתה מתחילה לעורר את השאלה שהעלתה בנו כל

ארגנו בחלל החדר שולחן וסביבו כסאות. הגדרנו אותו -"מדינת העצמי". הסברנו שזהו משחק בו נתנהל על פי חוקים מאוד מיוחדים.