לתמודד עם החלק המנטלי בקורונה
זה נחת עלי כמו רעם ביום בהיר. פתאום זה כבר לא שם, אצל הבן או הבת של, או חבר לעבודה…
זה נחת עלי כמו רעם ביום בהיר. פתאום זה כבר לא שם, אצל הבן או הבת של, או חבר לעבודה…
רגע, רגע, ר…גע, נופפתי בידיי לנהג האוטובוס שימתין לי. הוא קלט את הסימנים שלי, הצלחתי להיכנס לאוטובוס שהיה מלא באנשים.
מסע החיים עיגל לא רק את גופי, אלה גם הרבה מתכונותיי שעברו "פירמוט". בכלל היום, יותר מתמיד, אני נתפס כטיפוס
המאמר נולד בעקבות פניה של אנדרו סימן, עורך בחדשות לינקדאין, שביקש ממני לשתף בנקודות מבט על עולם העבודה המשתנה... הצלחתי
יום שישי בין הערביים קצת לפני כניסת השבת, גרמניה העיר היידלברג כבשה אותי בקסמה מייד. ירדנו מהמבצר דרך המדרחוב בעיר
על פניו זה נראה קצת הזוי שהאדם בנוי מראש באופן כזה שהוא לא יכיר את עצמו, את מה שטמון בתוכו,
קם לעוד יום חדש. שמש "משקרת" קר נורא. המחשבה נודדת בין מה שעברתי אתמול לבין תכנון המחר. לפעמים עוד יום
אם הייתי אומר לך שכאבים עזים, חום גבוה וטראומה קשורים לקורונה. האם היית ממשיך לקרוא מאמר זה? הגעתי למצב שלא
עד כמה אנו יכולים להשפיע על המוח שיסייע להגשים חלומות נשגבים? או לפחות להשתמש בו כך שלא יעמוד בדרכנו ביומיום.
היא התיישבה מולי. שיער שחור אסוף בקפידה. מבט חפוז קלט שהיא מדוכאת נורא. שאלתי איך אוכל לעזור לך? ליבה נפתח