כל הפוסטים בשינוי דפוסי חשיבה

מעניין יותר, במיוחד בסוכות לצאת מהבית לטייל לפגוש חברים. מאשר לשבת בבית ולהתלבט על איזה כפתור ללחוץ – על השלט

כשהייתי צעיר, הים היה הבילוי המועדף עלי. אפילו ימי בין המצרים לא הרתיעו אותי מלהגיע אליו בימים הקבועים. אממה, אמא

לפתע שינו פניה את הבעתן והפכו רציניים. היא הישירה מבט ואמרה "אבא אני יוצאת מחר בערב להפגין!". הדעות הפוליטיות השונות

נפלתי למרה שחורה, כל מנהל מכירות בתפקיד מקביל לא היה מחמיץ הזדמנות כזו. ואני להבדיל, נכנסתי לבלבול פנימי שיצר קונפליקט

רותי ישבה בקצה החדר, ליד דלת הכניסה, גבה מופנה למעגל מבטה מושפל. מידי פעם יצאה וחזרה, למקומה הקבוע. גובהה כ

אנשים שזכיתי לפגוש ולכוון בדרך, שואלים אותי פעמים רבות אם אני ״דתי״ ואני משיב: "אני לא דתי ולא חילוני, אני

"מפחיד לחיות כאן, המדינה נהרסת, אני מרגישה את זה בעצמות!" פתחה דקל ביתי הגדולה את שיחת הטלפון היום, בוקר יום

בית ערבי של עמידר, בשורת הבתים האחרונה ברחוב כ"ב ברמלה. אבא היה יוצא ביום ראשון לפנות בוקר עם משאית ה-Volvo

מי שהכיר מקרוב את אמי ז"ל זכה לפינוקים מהגסטרונומית מספר אחת! אמא היתה ניצולת שואה, האוכל היווה עבורה מרכז הבית,

הרחק מאור הזרקורים, בג'ינס נעלי בית וחולצה משובצת. הוא משאיר מאחוריו את החליפה האפורה, חולצה לבנה מכופתרת והעניבה הכחולה. שעה