כל הפוסטים בשינוי דפוסי חשיבה

מתעורר עם קורי שינה בעיניים, למרות שלא הלכתי איתם לישון. העולם נעור לעוד יום חדש, רובכם עדיין מתכרבלים תחת הפוך

לילה, סמטה חשוכה ביפו העתיקה, בית ישן, דירת חדר דחוסה עם תקרה גבוה. התישבנו ושמענו הרצאה אני אפילו לא זוכר

כשהלב נשבר תחושת הריקנות כה גדולה, הרצון לחזור למה שהיה פעם מונע אפשרות לצייר תמונה חדשה. אין רצון לחיות מרגישים

אף אחד לא מכין אותנו לקראת החיים האמיתיים. כך יום אחד מצא בית ריק, כאשר שב הביתה בערב מיום עבודה

"הפיגוע כאן ליד תחנת השידור". כך נשמע קולה המתנשף של כתבת רדיו גלגל"צ, והמשיכה "אני יוצאת מהאולפן בריצה לכיוון הפצוע

ללא התראה מוקדמת אדריאן החליט שעולים להר שלפנינו. חלקנו לא היינו ערוכים נפשית וללא ביגוד מתאים, לרגע חשבנו שהוא צוחק.

אם הייתי אומר לך שכאבים עזים, חום גבוה וטראומה קשורים לקורונה. האם היית ממשיך לקרוא מאמר זה? הגעתי למצב שלא

תוך כדי חופשה כבר היינו מתכננים את היעד הבא. כאילו רצון לבלוע את העולם, ריקנות כזאת בפנים שלעולם לא התמלאה.

"תסתכל אליי!" פנתה בקול מוזר, בזמן שמיהרנו להיכנס למעלית בהתרגשות גדולה. רגע לפני כן נפרדנו בחיבוקים ונשיקות איחולים לבביים. הסתובבתי,

נ. הייתה לי אוזן קשבת. יכולתי לדבר שעות ללא הפסקה. קשובה לסיפורים כמו מקלדת שרושמת אותיות, שהופכות למילים ומעבדת אותם