כל הפוסטים באהבה

נ. הייתה לי אוזן קשבת. יכולתי לדבר שעות ללא הפסקה. קשובה לסיפורים כמו מקלדת שרושמת אותיות, שהופכות למילים ומעבדת אותם

קור אירופאי לא מוכר מקפיא את העצמות, חורף של שנות ה 90. המקום Angelina Paris הפועל משנת 1903 הזמנו את

בשנים האחרונות קיבלנו התראות רבות על שינוי בקנה מידה עולמי שהולך להתחולל. אך אף אחד לא ידע באיזה אופן ומתי.

מבולבלים, מפוחדים, החיים נראים קצת אבודים. מסתגרים בבתים. הרחובות אט אט מתדלדלים. ממתינים לעוצר הכללי. יודעים איפה שהוא, שזהו צעד

שנים על גבי שנים שמעתי את אותם הסיפורים באופן מדויק, אמא ז"ל סיפרה אותם כאילו התרחשו אתמול. לא הבנתי למה

בתמונה סשה חבר טוב שלי, אנו צועדים כתף לכתף מעל עשור בדרך מדהימה.אבל כמו סשה יש לי עוד הרבה חברים:

בדרך אל המרחב הנשגב, עומד למכשול הטבע האגואיסטי הטמון בכל אחד.  מטרתו הגלויה והסמויה,  במינימום זמן בדרך הכי קצרה.  להשיג

כבר שנים שלא שומעים את נקישות הפטישים, ההתרגשות סביב בניית הסוכה רעש והמולה יחד עם כל ילדי השכנים. החוויה של

אחרי שנים של הסדרי ראיה שהלכו והתפוגגו כאשר סיים דולב את התיכון, שנים בהן למדנו לחיות במערכת יחסים וירטואלית יותר

"הוא תקף אותי, הגענו עד לידי אלימות פיזית." וזה אחרי שנים שהוא גונב, משקר, מתחמן. מנצל את זה שנשארנו רק