כל הפוסטים בכללי

יש שיעורים שלא נלמדים בכיתה. הם נחרטים בלב, וממשיכים ללוות אותך שנים אחר כך – לפעמים עד קצות העולם.

זוג סנדלים תנ"כיות, ג'ינס קצר, חולצת טריקו פשוטה, ושקית נייר ביד. לא היה פקס, לא מכונת צילום, לא אימייל –

"האמת? התלבטתי אם לשתף את החוויה הזו, כי היא מאוד אישית. אבל אולי גם אתם תמצאו בה משהו לעצמכם."

לפעמים לא צריך הרבה מילים. מספיק מבט, מגע עדין ושאלה אחת פשוטה – כדי לגעת בנפש של אדם שנושא עליו משקל

"חיים שממשיכים סביבך אך אתה (מרגיש) לא באמת חלק. זוגיות שפספסת כי שכחת איך בכלל להיות בזוג. חברים שהיו לך

יד מרפאה, לב שנוגע – כוח הריפוי טמון בנתינה. בלב פתוח אתם שותלים תקווה, אתם השקט שבתוך הסערה. כבר חודשים

♣♣♣ המשך ישיר למאמר – "עברתי פגיעה מינית בילדות". נדרשו לי מספר ימים לאסוף את עצמי, להתיישב ולכתוב. הקושי וההתלבטות

“בפוסט הזה, אני לא רק מטפל. אני גם אדם פשוט עם לב פתוח וכאב ישן”.

"הלב לא בנוי לקירות, אלא לגשרים".