כל הפוסטים של haim

רצה הגורל בלית ברירה באחד הבקרים בשעה 6:30 היה עלי לבצע את אחת המשימות השנואות עלי ביותר. בכל צומת בחיי,

מרוב התרגשות והתלהבות הלב כמעט ברח מבית החזה. דופק מואץ לא יכולתי לנשום. זו ההרגשה שליוותה אותי עם הכניסה למסיבת

פתאום משום מקום אזעקה. אינסטינקט ראשוני חשבנו הנה שוב תקלה במערכת ההפעלה. שנייה עוברת מפנימים וואלה זה אזעקת אמת. כבדות

הרגשתי כל כך דחוי, הבטן התכווצה, המילים לא יצאו נדהמתי מהתגובה. כשהתיישבתי בספסל השמאלי ליד החלון, הכעס החל עולה עבר

“הם נלחמו להביא את בני לקבורה – כעת אני נלחמת עבורם” ידיעה זו קפצה בוואצאפ הקבוצתי לפני ימים מספר (תחילת

כול אחד ואחת מאיתנו גדל בעציץ זה או אחר. האחד רחב, השני צר, אחד נמוך והשני גבוה. אנחנו יכולים להאשים

אני הולך ברחוב ולפתע אני עד לתאונת דרכים קשה. ילד חווה סיוטים בלילה או פחד מרעידת אדמה. אלו שני סוגי

כמעט לכולנו יש מקרה אחד או יותר בעברנו אותו אנחנו מנסים להדחיק. זה יכול להיות מקרה מביך שקרה לנו ואנחנו

חרדה יכולה לנבוע מטראומה שחווינו, מדפוסי חשיבה הרסניים, היא יכולה גם להיות תוצאה של תקשורת לקויה או נתק במערכות קשרים בין

לאחר הטראומה מתחילה מערבולת רגשית אצל כל אדם שחווה אחת כזו, הכוללת הכחשה מצד אחד וצער, כאב ובלבול מצד שני.