חום יולי–אוגוסט כבר מאחורינו.
חמישי אחר הצהריים תחילת ספטמבר, כבר היה אפשר להריח באוויר את השנה החדשה.
אני יושב רגע ליד השולחן, לפני שהמפגש מתחיל.
הכיסאות עדיין ריקים.
עוד מעט יישבו בהם אנשים, וכל כיסא יביא אתו סיפור אחר.
כל אחד יגיע עם כאב, כוחות, תקווה ועולם שלם.

רגע לפני שהמעגל מתמלא

בפינה הקבועה שלי בבית המאזן New Rise בתל אביב, זכיתי להעביר עוד מפגש.
אפשר לקרוא לו חם, עוצמתי ומרגש.

אל המפגשים מגיעים חיילים וחיילות, מילואימניקים ומילואימניקיות.

חלקם נפצעו במהלך פעילות מבצעית.
אחרים מתמודדים עם פוסט־טראומה על גווניה.

לאחרונה זכיתי לפגוש גם את נשות המילואימניקים.
הן מתמודדות יום-יום עם פוסט־טראומה שנכנסה יחד איתם הביתה.

אני משתדל שלא להכניס אנשים לתוך תוויות והגדרות שקבעו עבורם אחרים.

מאחורי כל אבחנה נמצא קודם כול אדם. יש בו סיפור, כוחות, כאב ותקווה.

ואז הכיסאות מתמלאים.

נקישה קטנה בדלת, מחווה גדולה

אתמול, ממש בתחילת המפגש, נשמעה נקישה קלה בדלת.
נכנסה גברת מבוגרת, עם חיוך רחב על הפנים.

בידיה היה קרטון לבן ענק, ועוד שקית מלאה בבגטים.
"זה מה שנשאר לי היום, תהנו", אמרה ומיד יצאה.

"תהנו, חבר'ה", אמר המדריך שמלווה את הקבוצה.

הוא פתח את המכסה, וכולנו נותרנו מהופנטים.
מתוך הקרטון בצבץ שפע עוגות מ-Alexander Boulangerie,
שהיו לא רק חגיגה מרהיבה לעיניים, אלא הבטחה צרופה לעונג צרוף ומעורר תיאבון

זו הייתה מחווה קטנה, לא מתוכננת, אבל היא נגעה בי.
עוד לפני שדיברנו על חיבור, מישהו כבר הכניס לחדר חום.
חום של נדיבות, אכפתיות ותחושה שמישהו רואה אותנו.

החום שנוצר במרכז המעגל

המפגש נפתח במשחקי חיבור קלילים, שעוזרים להמיס את החומות ומאפשרים לנו להתקרב בעדינות זה לזה.
משם, בכוחה של חכמת המעגל, אנחנו מגלים את המכנה המשותף;
השיתוף מעמיק בהדרגה, הלבבות נפתחים, ופתאום מגיעה ההבנה העמוקה שמישהו באמת מקשיב לנו.
ברגע הזה בדיוק, נולד החום המיוחד שממלא את מרכז המעגל.

זו ההרגשה שאנחנו לא לבד בתוך ה"סרט" הזה. אנחנו יכולים להיות גלגל הצלה זה עבור זה.
במיוחד ברגעים שבהם הלב נסגר והחושך משתלט. גם כאשר לא רואים עדיין את האור בקצה המנהרה.

הכוח שנוצר במפגש מאפשר להרים, לחזק ולהזכיר. להזכיר לאדם שלידנו שהוא לא לבד.
להזכיר שגם מתוך הקושי יכולה להופיע תקווה.

אני מסתכל שוב על הכיסאות שסביב השולחן.
כמה חום יכול להיכנס לחדר בדרכים הכי לא צפויות.

קרטון עוגות בדלת, מילה טובה, הקשבה או יד שמחזיקה.

אולי זה בעצם ה־Rise Up האמיתי.

לא לקום לבד, אלא לעזור אחד לשני לקום.

 

♦♥♦

חנן חיים 
ליווי לצמיחה מתוך משברים

אני מלווה אנשים בתהליכי ריפוי, שינוי וצמיחה,
מתוך הקשבה, כלים רגשיים וניסיון חיים.

המטרה שלי אינה “לתקן” את האדם,
אלא לעזור לו לפגוש את עצמו מחדש,
ולהתחבר לכוח הריפוי שכבר קיים בתוכו.