החיים ובמיוחד השנה הזאת לימדה אותי משהו פשוט, אבל לא קל.

שהעולם לא מתקלקל בגלל שיש בו רע,
קונפליקטים, אגו, התנגשויות.
הוא מתקלקל כשאנחנו מנסים למחוק אותם
במקום ללמוד לחיות מעליהם.

אנחנו שונים.
אנחנו נמשכים ודוחים.
מתקרבים ומתרחקים.
וזה לא כישלון – זה המבנה.

הטעות שלי (ושל כולנו, כנראה)
הייתה לחשוב שחיבור אמיתי אמור להיות טבעי,
זורם, בלי חיכוך.

אבל חיבור עמוק
נבנה דווקא שם –
מעל הפערים,
מעל אי ההסכמות,
מעל המקומות שלא מסתדרים.

מעניין שדווקא היום,
כשברור כמעט לכולנו כמה חיבור בין אנשים, מדינות ועמים
יכול לייצר ביטחון, יציבות וחיים טובים יותר –
אנחנו עדיין משקיעים יותר אנרגיה, כסף וכוח
בלהתרחק זה מזה.

במקום לבנות מערכות של אמון ושיתוף,
אנחנו בונים מערכות של מאבק.

לא כי אין לנו אפשרות אחרת,
אלא כי קל לנו יותר להילחם
מאשר ללמוד איך להתחבר.

לא לבטל את המינוס, אלא לבנות מעליו פלוס.
לא להיות אותו דבר, אלא להשלים זה את זה.

היום, כשמתחילה שנה אזרחית חדשה
וגם אני חוגג יום הולדת 🎂
תאריך לידה לועזי שהמשפחה והחברים הקרובים זוכרים אותו שנים.
אני מאחל לנו עם ישראל, לעולם כולו.

פחות מלחמות מיותרות,
יותר חיבורים מודעים.

פחות ניסיון לנצח,
יותר רצון להבין.

שנלמד להחזיק יחד
גם אור וגם חושך,
ולבנות אהבה מעל קונפליקטים – ביניהם חיים.

שנה אזרחית טובה,
שנה של חיבור 🤍