מילים חמות מהבת שלי גרמו לי לחשוב על החיים.
היא אמרה לי תודה ענקית רגע לפני טיסה שלה לפגוש את בחיר ליבה בחו"ל.
לפני הטיסה היא הייתה בעומס כבד של סידורים.
למרות הלחץ, הלב שלה נפתח והיא העניקה לי מתנה מרגשת.
ביומיום השיח שלנו נראה לפעמים קצת אחרת, כמה ימים לפני במפגש משפחתי.
"מה, אתה לא רואה את הלכלוך הזה?" היא שאלה.
"לא, אני באמת לא רואה", השבתי לה בכנות.
"איזה כיף לך", היא מלמלה וחייכה.
עברו עשרים שנה מאז שקניתי את משקפי הראייה הראשונים.
לרוב אני עדיין מתעקש להסתובב בלעדיהם. לפעמים אני מבחין בפרט קטן מרחוק.
הוא נראה לי כמו נקודה שחורה על דף לבן. אני מתקרב ומגלה שזו בכלל לא נקודה פשוטה.
יש שם משהו הרבה יותר מורכב.
מתקרב עוד קצת ומזהה חיה קטנה שזזה. אני מרכיב את המשקפיים ופתאום רואה זבוב.
אני מבחין בכנפיים, רגליים ומחושים שלו.
לפתוח זכוכית מגדלת על החיים
לפעמים המבט אפילו עם משקפיים, פשוט לא מספיק לנו.
אז אני לוקח זכוכית מגדלת מביט מקרוב.
אני משתמש בה בד"כ לקריאת אותיות זעירות על אריזות.
אולי בעתיד יתחשבו בנו ויגדילו את האותיות הללו. 😉
בעזרת זכוכית המגדלת אני רואה שהכנפיים שקופות ומחושים נעים בקצב מהיר…
מה הקשר בין זבוב לפלונטר בחיים?
לא במקרה בחרתי להשתמש בדוגמה הזו. היא דומה לדרך שבה אנו בוחנים מצבים בחיים.
כשהייתי צעיר, הייתי מרוכז רק בתוך "הקופסה שלי". עסקתי רק בתחושות אישיות סובייקטיביות תוצאות ישירות של האגו ממצבים חיצוניים שהשפיעו על מצב רוחי. ייאוש, בושה, פחד, כעס, פגיעה או ביקורת שהובילו לריחוק. ומנגד רגשות טובות שהובילו לתחושות אהבה ורצון לקרבה?
באותם ימים, הרגש שלי ניהל אותי לחלוטין והיה המציאות הבלעדית שלי.
איך להרחיב את כלי הקליטה שלנו?
עם השנים הרחבתי את כלי הקליטה האישיים שלי. התחלתי לראות להרגיש דברים נוספים סביבי במציאות.
הבנתי שלכל תגובה ומילה שלי יש השפעה גדולה. לכל תנועה או מבט יש אפקט על האדם שמולי.
התגובה שלו משפיעה מיד בחזרה עליי. כך אנו בונים יחד את התקשורת בינינו רגע אחר רגע.
החיבור המדויק בין השכל ללב
עם השנים הרגישות שלי לאנשים התחזקה מאוד. השכל למד לעזור לי להבין את הרגש בלב.
בעבר ראיתי רק את עצמי בתוך מערבולת רגשית. הייתי ממוקד בעיקר בכאב האישי שלי באותו רגע.
היום אני מסוגל לעצור ולראות תמונה רחבה יותר.
שלוש מיומנויות שלמדתי כדי לצאת מפלונטר
כדי לשנות את מערכות היחסים שלי, אימצתי שלושה הרגלים:
♦ שיתוף במקום אשמה: למדתי לשתף ברגשותיי במקום לבוא בטענות.
♦ הקשבה אמיתית: למדתי להקשיב באמת לצד השני.
♦ בניית תמונה משותפת: למדתי לבנות תמונה המורכבת מ שנינו יחד.
כל אחד מאיתנו חווה את המציאות בצורה שונה לחלוטין. אדם אחד פועל בצורה שכלית יותר.
אדם אחר מונע בעיקר מהרגש שלו. מישהו נפגע ממשפט שחברו בכלל לא שם לב אליו. האמת המוחלטת שלנו היא לרוב רק זווית ראייה זמנית.
החיים שלנו מורכבים וסביר להניח שימשיכו להיות כאלה. בעבר ראיתי רק נקודה שחורה ללא משקפיים. היום אני יודע שאפשר להתקרב ולבחון אותה שוב. אפשר להרכיב משקפיים או לקחת זכוכית מגדלת מתאימה. לפעמים אפשר להביט במיקרוסקופ להגיע לרזולוציות מטורפות.
המפתח האמיתי ליציאה מהתקיעות
זהו המפתח הראשי שלי ליציאה מכל פלונטר בחיים:
♦ לא להישאר כלואים בתוך התחושה הראשונית שלנו.
♦ לא לחיות בביקורת והאשמה מתמדת כלפי הסביבה.
♦ לעצור לרגע קצר ולקחת אוויר נקי.
♦ להרחיב את תמונת המצב בחיים.
♦ לבדוק מה קורה אצלי ומול האדם שמולי.
♦ לקחת אחריות מלאה על החלק שלי בסיפור.
♦ לצאת לפעולה מתוך נקודת המבט החדשה.
רוצים לראות את החיים בעדשה רחבה יותר?
האם אתם מרגישים תקועים בתוך נקודה שחורה?
לא מצליחים למצוא מוצא מהפלונטר הנוכחי שלכם?
אני מזמין אתכם לפגישת היכרות והתנסות בקליניקה שלי.
אולי לא נשנה מיד את המציאות המורכבת.
אבל בהחלט נתחיל לראות אותה דרך עדשה רחבה ועמוקה יותר.
