כל הפוסטים בשברון לב

יש בדידות שקטה, סמויה. היא לא צועקת, לא בוכה, לא מבקשת עזרה. היא פשוט שם. ככה זה התחיל אצלי כשהייתי ילד.

יום הזיכרון ואני חוזר בדמיוני, כבמנהרת זמן, עשר שנים לאחור, לאותו יום שישי נורא. זוכר את הפרח המקסים, רועי פלס

שבעה ניתוחים הובילו להחלטה לכרות לסבתא את הרגל בְּשֶׁל שבר שלא התאחה. אמי סעדה את סבתי כמעט לבדה, בנאמנות ובמסירות

כמה פעמים אמרתם לעצמכם 'לעולם לא אוכל להתמודד עם זה'? וכמה פעמים החיים הוכיחו אחרת? זהו סיפור על הפחד שמקדים

עכשיו אנחנו כאן קרקע אמצעית MIDDLE GROUND בין הישן שהתפרק לחדש שטרם נוצר האדמה נשמטה תחת רגלינו, פחד טלטלה חדרו

"הרגשתי כאילו אני נוגע בשמיים, תחושת מילוי פנימית, אהבה אין סופית. יכולתי לחבק עצים ולהרגיש שאני מעניק להם השפע. אך

בפעם הראשונה שחווית כזו ריקנות קשה היא תפסה אותי בתקופה אותה תיארתי בתחילת המאמר. הייתי עמוק בביצה לא יכולתי להרים

״רציתי למות, לא יכולתי לשאת את המצב. הבית התפרק, אמא ניסתה לנתק אותי מאבא. בז'רגון מקצועי זה נקרא ניכור הורי.

תולעת שנולדה בתוך צנון יושבת שם וחושבת 🤔, שכל העולם הוא כל כך קטן, מר וחשוך כמידת הצנון שנולדה בו.

זו הייתה האהבה הכי גדולה שלי, זה לא שלא אהבתי לפני כן, אני כבר לא צעירה. הייתי משוכנעת שכבר לא