כל הפוסטים בקשרים של אהבה

בפעם הראשונה שקלטתי אותה היא הופיע בפוסטר של מגזין להיטון. אישה סקסית כהת עור מבט ממגנט, "תלויה" על קיר אפילו

מי שהכיר מקרוב את אמי ז"ל זכה לפינוקים מהגסטרונומית מספר אחת! אמא היתה ניצולת שואה, האוכל היווה עבורה מרכז הבית,

"אבא נגמרה הפטינה", כאשר הגוזלית שלי מבקשת אני ישר עובר לדום. מיהרתי לסופר ליקטתי על הדרך כמה מצרכים והגעתי ליעד

כבן לאם ניצולת שואה מרכז הבית תמיד סבב סביב אוכל. כך שלכל חג היו המאכלים המאפיינים אותו, להם המתנתי בציפייה

גדלנו שבט, הם היו 7 אחים ואחיות. הרבה בני דודים חלקם קרובים יותר חלקם המרחק הפיזי או הפרש הגילים הובילו

ביום הזיכרון, להערכתי סביב שנות ה 2000, הרגשתי צורך עז להתחבר לכאב הנורא של המשפחות השכולות. כיוונתי את הנסיעה לבית

פעם כשהייתי קטן שרצו לומר על מישהו שהוא בודד אמרו עליו שהוא "חי כמו כלב". כלבים חיו בחוץ היה להם

ככל שהקשרים הדוקים והתלות ההדדית משמעותית יותר, כך המחלוקת שתתעורר תהיה בפוטנציאל גבוה יותר להחריף וככל שננסה להרגיע את המצבים,

רגע, רגע, ר…גע, נופפתי בידיי לנהג האוטובוס שימתין לי. הוא קלט את הסימנים שלי, הצלחתי להיכנס לאוטובוס שהיה מלא באנשים.

אומנם נחתתי בגופי אך הרגשתי שאני ממש לא כאן. חצי שנה בחו"ל והחוויה המטורפת פעמה בי תקופה ארוכה. איזו תמונה,