כל הפוסטים בקשרים של אהבה

בשנים האחרונות התמקדתי בעבודתי בילדים בגילאי גן עד בית הספר היסודי. מלבד גילוי סף השעמום ואיבוד העניין הכל כך נמוך

כשהייתי צעיר, הים היה הבילוי המועדף עלי. אפילו ימי בין המצרים לא הרתיעו אותי מלהגיע אליו בימים הקבועים. אממה, אמא

לפתע שינו פניה את הבעתן והפכו רציניים. היא הישירה מבט ואמרה "אבא אני יוצאת מחר בערב להפגין!". הדעות הפוליטיות השונות

רותי ישבה בקצה החדר, ליד דלת הכניסה, גבה מופנה למעגל מבטה מושפל. מידי פעם יצאה וחזרה, למקומה הקבוע. גובהה כ

אנשים שזכיתי לפגוש ולכוון בדרך, שואלים אותי פעמים רבות אם אני ״דתי״ ואני משיב: "אני לא דתי ולא חילוני, אני

בפעם הראשונה שקלטתי אותה היא הופיע בפוסטר של מגזין להיטון. אישה סקסית כהת עור מבט ממגנט, "תלויה" על קיר אפילו

מי שהכיר מקרוב את אמי ז"ל זכה לפינוקים מהגסטרונומית מספר אחת! אמא היתה ניצולת שואה, האוכל היווה עבורה מרכז הבית,

"אבא נגמרה הפטינה", כאשר הגוזלית שלי מבקשת אני ישר עובר לדום. מיהרתי לסופר ליקטתי על הדרך כמה מצרכים והגעתי ליעד

כבן לאם ניצולת שואה מרכז הבית תמיד סבב סביב אוכל. כך שלכל חג היו המאכלים המאפיינים אותו, להם המתנתי בציפייה

גדלנו שבט, הם היו 7 אחים ואחיות. הרבה בני דודים חלקם קרובים יותר חלקם המרחק הפיזי או הפרש הגילים הובילו