
כל הפוסטים בלב שבור



החיבור שלא ידעתי מהו אך אותו חיפשתי כל חיי
יש בדידות שקטה, סמויה. היא לא צועקת, לא בוכה, לא מבקשת עזרה. היא פשוט שם. ככה זה התחיל אצלי כשהייתי ילד.

קפצתי "בנג'י" בלי למצמץ…
אני בדרך כלל נחשב לטיפוס זהיר, כזה שבודק את המים עם אצבע, ועוד אחת, לפני ששוקל לטבול. אבל מדי פעם

"בין כאב לתקווה"
יום הזיכרון ואני חוזר בדמיוני, כבמנהרת זמן, עשר שנים לאחור, לאותו יום שישי נורא. זוכר את הפרח המקסים, רועי פלס

"הבן שלי נפצע קשה מאוד בעזה, איבד את מאור עיניו!"
ניקוי אנרגטי בהילינג ורייקי – חוויה רגשית שלילית – טראומות הנובעות מפחד בהלה, כעס, ביקורתיות, דיכאון, מתח נפשי ועוד,

כשהלב בוחר להיפתח
אני מכיר את התחושה הזאת היטב. מתוך מודעות, הקמתי "חומת מגן" כדי להגן על הנפש שלי, למנוע מהכאב לחדור ללב.

מחושך לאור
שבעה ניתוחים הובילו להחלטה לכרות לסבתא את הרגל בְּשֶׁל שבר שלא התאחה. אמי סעדה את סבתי כמעט לבדה, בנאמנות ובמסירות

מנפילה לצמיחה: המתנות החבויות במשברי החיים
כמה פעמים אמרתם לעצמכם 'לעולם לא אוכל להתמודד עם זה'? וכמה פעמים החיים הוכיחו אחרת? זהו סיפור על הפחד שמקדים

איך משתחררים מייסורי האהבה נכזבת?
ברגע בלתי נשכח בתחילת אפריל, רגעים ספורים לפני כניסת השבת, יצאה דקל, בתי הבכורה, לאוויר העולם וקבעה את מקומה בליבי