כל הפוסטים בכעס

זוג סנדלים תנ"כיות, ג'ינס קצר, חולצת טריקו פשוטה, ושקית נייר ביד. לא היה פקס, לא מכונת צילום, לא אימייל –

"האמת? התלבטתי אם לשתף את החוויה הזו, כי היא מאוד אישית. אבל אולי גם אתם תמצאו בה משהו לעצמכם."

לפעמים לא צריך הרבה מילים. מספיק מבט, מגע עדין ושאלה אחת פשוטה – כדי לגעת בנפש של אדם שנושא עליו משקל

בילדותי, אני זוכר היטב, הוא כמעט ולא היה נוכח. "אבא עובד קשה," הסבירו לי. לא הוספתי לשאול. קיבלתי זאת כעובדה

הבוקר התחיל בלחץ מטורף. ידידיה היה השלישי או הרביעי ששאל אותי את אותה השאלה, בדיוק כשאני מנסה להתמודד עם המשימה

קשרים הרמוניים ומאוזנים, חיבור בין רגש ובריאות הם הדרך המהירה והבטוחה לריפוי הוליסטי

כשהיא נכנסת לחדר, אני מרגיש את זה מיד. ממצב רגוע ונינוח, אני עובר להתכווצות פנימית, תחושת קור עוטפת אותי, ואני

"הולכים לבית הספר כי צריך!!!" כך השיבה אמי כשהעזתי לבקש להישאר בבית. אני ממש מרגיש עדיין את כיווץ הלב, התסכול

האם קיים קשר בין התנהלות העם היהודי לבין הצרות והמלחמות בעולם כולו?

תמיד תסתכל על הצד המואר של החיים "Always look on the bright side of life" באנגלית זה נשמע כהצעה מבטיחה,