מרגישים חוסר תקווה?
בפעם הראשונה שחווית כזו ריקנות קשה היא תפסה אותי בתקופה אותה תיארתי בתחילת המאמר. הייתי עמוק בביצה לא יכולתי להרים
בפעם הראשונה שחווית כזו ריקנות קשה היא תפסה אותי בתקופה אותה תיארתי בתחילת המאמר. הייתי עמוק בביצה לא יכולתי להרים
הגשתי את התפטרותי מהמשרד הנוח בו עבדתי במהלך חמש השנים שקדמו להחלטה. הצורך בשינוי, חוסר סיפוק, שעמום, חיפשתי להפוך סבל
זה נחת עלי כמו רעם ביום בהיר. פתאום זה כבר לא שם, אצל הבן או הבת של, או חבר לעבודה…
איזה מזל ענק היה לי! להורי היתה גלידריה. חלומו של כל ילד התגשם בחיי. הרגשתי כמו צ'ארלי בממלכת השוקולד. הייתי
הפנים מכוונים לקראת גיל 30 שוב שירות מילואים. לכאורה איזה כיף שינוי שגרה התנתקות מהחיים הרגילים. עבורי בכל פעם זה
אפשר לחיות בטוקיו בין 38 מיליון אנשים ועדיין להרגיש לבד. אנשים רבים חיים ביחד ועדיין מרגישים לבד. למעשה רוב אוכלוסיית
בלבול, חוסר כלים מתאימים לחברה הצעירים, והם לא רק שלהם הם גם שלנו הורים לאותם חברה צעירים בהתמודדות עם החיים
"אני מזמינה מד"א זה לא צחוק!" כך באסרטיביות אמרה. "את לא! אני אתגבר, זה לא קורונה החום הגבוה מהבטן." דו
תוך כדי חופשה כבר היינו מתכננים את היעד הבא. כאילו רצון לבלוע את העולם, ריקנות כזאת בפנים שלעולם לא התמלאה.
דיכאון, ייאוש ארוך טווח מוביל בכל 40 שניות אדם בעולם ליטול את חייו, בארץ עלייה ניכרת בשיעור האובדנות בבני נוער

