כל הפוסטים בלחץ

אפשר לחיות בטוקיו בין 38 מיליון אנשים ועדיין להרגיש לבד. אנשים רבים חיים ביחד ועדיין מרגישים לבד. למעשה רוב אוכלוסיית

קם לעוד יום חדש. שמש "משקרת" קר נורא. המחשבה נודדת בין מה שעברתי אתמול לבין תכנון המחר. לפעמים עוד יום

לילה, סמטה חשוכה ביפו העתיקה, בית ישן, דירת חדר דחוסה עם תקרה גבוה. התישבנו ושמענו הרצאה אני אפילו לא זוכר

בלבול, חוסר כלים מתאימים לחברה הצעירים, והם לא רק שלהם הם גם שלנו הורים לאותם חברה צעירים בהתמודדות עם החיים

"הפיגוע כאן ליד תחנת השידור". כך נשמע קולה המתנשף של כתבת רדיו גלגל"צ, והמשיכה "אני יוצאת מהאולפן בריצה לכיוון הפצוע

"אני מזמינה מד"א זה לא צחוק!" כך באסרטיביות אמרה. "את לא! אני אתגבר, זה לא קורונה החום הגבוה מהבטן." דו

דיכאון, ייאוש ארוך טווח מוביל בכל 40 שניות אדם בעולם ליטול את חייו, בארץ עלייה ניכרת בשיעור האובדנות בבני נוער

אם הניצולת המוחית היא 5% ועד ל 10% מהפוטנציאל ואנו בפועל משתמשים רק ב 0.01% אז מה קורה לכל שאר

חוסר ודאות, חוסר אופטימיות לא רואים את האור בקצה המנהרה. המתח שנוצר בעקבות הישיבה בבית מעלה את הסטרס. מוביל לחוסר

נולדתי פג לאמא ניצולת שואה. שדאגה לאוכל רומני "בריא" שמן, מטוגן, מתוק, עוגות מטורפות! בקיצור חלום של רבים ומציאות ממומשת