כל הפוסטים בכללי

אני זוכר כמו היום את המבט והכאב, את השאלה שקיוצה את שרירי הבטן הרכה. של סבתי עליה השלום שהייתה ניצולת

"היה פיגוע ליד הבסיס שלי, שני חיילים נהרגו, הקצינה שלי התקשרה" פתאום ראיתי את הפנים של דיה ביתי הקטנה משנים

איך אהבתי כילד לשבת על ברכי סבתי ולגמוע בשקיקה סיפורים על רומניה "ארץ האגדות". רומניה הצטיירה לי אז כילד אי

וואלה הרגשתי ממש ב"עננים" כאשר אספתי אותה. חולצה פרחונית זוהרת אדומה, שיער אדמוני חום כזה מבצבץ מכובע צמר מנומר, עיניים

פחד חרדה שמע לא רואים אותי. אני לא קיימת כך הרגישה #הפולניה_שבי יום חמישי בחיק המשפחה! כתבתי לא מזמן מאמר

מישנאלצתי בעל כורחי לעזוב את הממלכה הקסומה. היה ברור לי ש Queeny עוברת איתי לבית אברהם אבינו. הנושק ליער מדהים,

“הם נלחמו להביא את בני לקבורה – כעת אני נלחמת עבורם” ידיעה זו קפצה בוואצאפ הקבוצתי לפני ימים מספר (תחילת

זוג עיני שקד ירוקות גדולות משורטטות בדיוק רב. חצי חיוך שובב, אישה מטופחות כמו שאני אוהב, משדרת כוח ועוצמה, נאה

אתם מכירים את זה שאתם נכנסים לרכב בחופזה. צריכים להקפיץ הילדים, פגישת עסקים, עבודה או כל סיטואציה אחרת מלחיצה. מגעים

"קניתי שמלה חדשה והתאמתי לה את הנעל השחורה עם העקב הגבוה, אני רוצה להיראות במיטבי. והעגלים מהחתונה של בת אל