כל הפוסטים בכללי

אנשים שזכיתי לפגוש ולכוון בדרך, שואלים אותי פעמים רבות אם אני ״דתי״ ואני משיב: "אני לא דתי ולא חילוני, אני

בפעם הראשונה שקלטתי אותה היא הופיע בפוסטר של מגזין להיטון. אישה סקסית כהת עור מבט ממגנט, "תלויה" על קיר אפילו

"מפחיד לחיות כאן, המדינה נהרסת, אני מרגישה את זה בעצמות!" פתחה דקל ביתי הגדולה את שיחת הטלפון היום, בוקר יום

בית ערבי של עמידר, בשורת הבתים האחרונה ברחוב כ"ב ברמלה. אבא היה יוצא ביום ראשון לפנות בוקר עם משאית ה-Volvo

מי שהכיר מקרוב את אמי ז"ל זכה לפינוקים מהגסטרונומית מספר אחת! אמא היתה ניצולת שואה, האוכל היווה עבורה מרכז הבית,

הרחק מאור הזרקורים, בג'ינס נעלי בית וחולצה משובצת. הוא משאיר מאחוריו את החליפה האפורה, חולצה לבנה מכופתרת והעניבה הכחולה. שעה

"אבא נגמרה הפטינה", כאשר הגוזלית שלי מבקשת אני ישר עובר לדום. מיהרתי לסופר ליקטתי על הדרך כמה מצרכים והגעתי ליעד

שתיים לפנות בוקר, כל העולם חוגג את ערב השנה האזרחית החדשה, בחוץ גשם זלעפות סופות רעמים וברקים, קור מקפיא. ואני,

כבן לאם ניצולת שואה מרכז הבית תמיד סבב סביב אוכל. כך שלכל חג היו המאכלים המאפיינים אותו, להם המתנתי בציפייה