כל הפוסטים בכללי

אחרי עשרה חודשים רחוקים, הם חוזרים למציאות חדשה. המשפחה השתנתה, הילדים גדלו, והאישה למדה להתמודד לבד עם כל מה שהחיים

תפסתי אותו, ערום מכל פרי, ללא פרח או עלווה. גזע, ענפים חשופים מושטים לכל עבר, קור חודר לעצמות.  באתי לברך

המלחמה משנה אותנו. היא מטלטלת, שוברת שגרה, אבל גם פותחת דלת להזדמנות – להיות שם אחד בשביל השני. יש את

מראה מראה שעל הקיר, מי הכי יפה בעיר? כך שאלה המלכה החורגת של שלגיה את המראה בכל בוקר והייתה מאושרת

אני מכיר את התחושה הזאת היטב. מתוך מודעות, הקמתי "חומת מגן" כדי להגן על הנפש שלי, למנוע מהכאב לחדור ללב.

שבעה ניתוחים הובילו להחלטה לכרות לסבתא את הרגל בְּשֶׁל שבר שלא התאחה. אמי סעדה את סבתי כמעט לבדה, בנאמנות ובמסירות

האם אי פעם תהיתם מי היה הנגר שבנה את השולחן הראשון, או מה הוביל את האחים רייט לרעיון לטוס כמו

"אבא, אני בדרך למיון" -רגעים שעוצרים את הזמן

כמה פעמים אמרתם לעצמכם 'לעולם לא אוכל להתמודד עם זה'? וכמה פעמים החיים הוכיחו אחרת? זהו סיפור על הפחד שמקדים

בקור המקפיא של דצמבר בבסיס הטירונים בבית אל, הימים זחלו באיטיות. כמי שנחשב תמיד לאסטניס, לא הצלחתי להתרגל לריח השמן