כל הפוסטים של haim

בית ערבי של עמידר, בשורת בתים אחרונה ברחוב כב' ברמלה, אבא היה יוצא ביום ראשון לפנות בוקר במשאית ה VOLVO

מי שהכיר מקרוב את אמי ז"ל זכה לפינוקים מהגסטרונומית מספר אחת! אמא היתה ניצולת שואה, האוכל היווה עבורה מרכז הבית,

הרחק מאור הזרקורים, בג'ינס נעלי בית וחולצה משובצת. הוא משאיר מאחוריו את החליפה האפורה, חולצה לבנה מכופתרת והעניבה הכחולה. שעה

"אבא נגמרה הפטינה", כאשר הגוזלית שלי מבקשת אני ישר עובר לדום. מיהרתי לסופר ליקטתי על הדרך כמה מצרכים והגעתי ליעד

סוף סוף הבנתי שאני לא חייזר, חריג מכולם ושכמוני ישנם עוד המונים. פעם היו פחות כמונו או שפשוט לא הבחינו

שתיים לפנות בוקר, כל העולם חוגג את ערב השנה האזרחית החדשה, בחוץ גשם זלעפות סופות רעמים וברקים, קור מקפיא. ואני,

כבן לאם ניצולת שואה מרכז הבית תמיד סבב סביב אוכל. כך שלכל חג היו המאכלים המאפיינים אותו, להם המתנתי בציפייה

בפעם הראשונה שחווית כזו ריקנות קשה היא תפסה אותי בתקופה אותה תיארתי בתחילת המאמר. הייתי עמוק בביצה לא יכולתי להרים