בקרוב יתחיל החופש הגדול.
מיליוני ילדים בגילאים שונים יצאו לחופשה.
ומיליוני זוגות הורים יתחילו את "שנת הלימודים".
חודשיים הם יאלצו לצאת מהשגרה היומיומית
ולרכוש שוב משרה נוספת, משתדרגת עם השנים.
"צוות מפיקים" הפעלות 24 שעות,
7 ימים בשבוע,
לאותם צאצאים.

אישית, אני נמצא בנקודת זמן שונה.
הילדה הקטנה באמצע השירות הצבאי,
והגדולים עדיין נמצאים בבירור מה הם חיים חופשיים,
כבגירים שסיימו מסגרות והחלו את החיים.
ואני, חופשי "מהפקות" כבר כמה וכמה שנים.

לא אשקר, אהבתי את החופש הגדול כהורה.
למרות הקושי הרב, והפעמים בהם רציתי לברוח…
חיפשתי "זמן איכות" עם עצמי.
זעקתי לשמים בימי אוגוסט החמים.
מתי כבר יגמר החופש הזה?!
מייחל לראשון בספטמבר כמו רוב ההורים,
עייף ומותש.

מצד שני בזכות הילדים ובזכות החופש הגדול
הצלחתי למלא הנאות, תענוגות, הרפתקאות whatever של החיים החדשים.
כי כשאני הייתי ילד לא עשו איתנו ההורים דברים מגוונים,
הם עבדו קשה כהרגלם ואנו הילדים שיחקנו בשכונה.
לפעמים נהננו, ולא פעם היינו רבים ומתווכחים.
הולכים מכות היום קוראים לזה בשפה גבוה מתקוטטים.

זכיתי אפילו להיות פעם אחת בקייטנה.
לחמניה עם שוקולד ושקית שוקו.
נהנתי מתחושת החופש, משחקים עם חברים ללא נוכחות ההורים.

חופש עבורי בנקודת זמן נוכחית
הוא חופש שונה.
מעוניין לברר היום, מהו חופש עבורי?

אז אני יכול לומר מצד אחד כמו שרבים חושבים
שהגירושין הפכו אותי לגבר, חיים חופשיים.
אתם כבר מכירים אותי, זה בולשיט!
בדיוק ההפך. החיים הפכו למורכבים, מחייבים.
הבאתי לעולם ילדים.
זו אחריות הורית לכל החיים!
אפשר אף לומר שבזכות הגירושין
למדתי יותר להעריך את הזמן איכות המיוחד שניתן לי עם הילדים.

מנסה לגעת בחופש, מהו חופש היום עבורי?
ובכל פעם בורח לכל מיני סיפורים ישנים,
הלכודים "בקופסא" דחוסים שם עמוק בפנים.

 

אז מהו חופש עבורי?

חופש הוא אותו מקום פנימי עמוק שצריך לגרד את הראש
ולמצוא את אותם השינויים
שהובילו אותי שבילי החיים.
בנועם ורכות
או אולי אחרי מאבקים ומלחמות חיצוניים ופנימיים.
אותם שינויים בדפוסי המחשבה,
מחשבות חדשות.
הנובעות מהיחס השונה שלי היום לסביבה ובכלל למסע החיים.
חשיבות החיבור במערכות היחסים
לאנשים הקרובים וגם לסובבים.
פחות ביקורת,
ההבנה שאין ביכולתי לתקן את האחרים.
משתדל להימנע מרכילות מרעילה.
שחרור דאגנות יתר
(דרך אגב לפרחי באך  תמצית רד צ'סנט
ממש מקלה).
חופש מקנאה,
הרבה פחות רגשות אשמה.

בעיקר משתדל לפתוח את חדרי הלב 

לאהוב משפחה, חברים, שכנים, קרובים ואנשים שונים ומגוונים.

הצובעים את היומיום סביבי בגוונים שונים. 

.