היא הייתה הפצצה של השכבה.
זוג עיני שקד חתוליות תכולות, שתי גומות חן, שפתיים מושלמות, שיער בלונדיני גולש ברישול טבעי, לא מעושה,
גוף תמיר מושלם
והליכה אצילית.
וכך בסניקרס פשוטות, ג'ינס משופשף וטישרט
לא נותר האחד שלא נכבש.
היא הייתה הפצצה של השכבה. כשהייתי עובר לידה הלב היה מחסיר פעימה.
לא זכיתי להחליף אתה מילה. עומד לידה והמילים מתבלבלות לגמגום מטופש. היא נראתה לי אי שם במרומי האולימפוס, משקיפה מלמעלה על כל העולם וסימלה עבורי ועבור רבים מאיתנו שלמות.
פגישה מקרית סגירת מעגל
רצה הגורל, חלפו להם כשני עשורים מסיום הלימודים, ואני כבר אב לשלושה.
הפכתי בעיני, מברווזון לברבור בשיא הפריחה.
יום אחד נכנסתי לסופר פארם והיא עמדה שם, יפיפיה כשהייתה. בחיוך מקסים, היא ברכה אותי: "שלום חנן".
חזרתי כהרף עין להיות אותו נער מעריץ.
"הי דניאלה, מה שלומך?" עניתי נבוך בחצי חיוך מבויש, כשידי אוספת אינסטינקטיבית מוצר מהמדף ו״התעופפתי" החוצה.
מאז אותה פגישה מקרית יצא לי אחת לזמן מה לעבור באותו מתחם. תמיד הצצתי לראות אם דניאלה במשמרת יועצת יופי במחלקת הקוסמטיקה.
חלפו שבועות אולי חודשים מאותו מפגש, שחקנית ראשית בסרט בו צפיתי הזכירה לי אותה בתוך ים של
זיכרונות נעורים, לפני שהחיים "מעמיסים" על הכתפיים אחריות ודאגה לאחרים.
והנה נפגשנו שוב במקרה באותו מתחם בתור לקפה בקונדיטוריה. "הי מה העניינים מה נשמע?" ברכנו אחד את השנייה, הפכנו ברגע לסחבקים מהברנז'ה של פעם. חיוך נבוך וזהו, נגמרו לי שוב המילים, שקט ודממה מלחיצה. פתאום נזכרתי בסרט ושיתפתי את דניאלה בהתלהבות.
נדהמתי מהשתוקקות שלה לדעת את שם הסרט ומי היא אותה שחקנית שדמתה לה בעיני. הצטערתי לאכזב, שכחתי, הרי אני דיסלקטי וזוכר בקושי רק התרשמות קלה מהעלילה.
נסתרות הן דרכי האל, הכול מדויק
אבל אין זה מקרה. הכל מדויק להפליא. אותה סיטואציה תיקנה לי שיבוש בתפיסה. יכולתי ברגע להבין, להרגיש ולהתפעל כל כך, במפתיע יכולתי להתייחס לדניאלה כמו לכל אדם, ולא כמו לאלה הנמצאת במרומי האולימפוס מעל אתונה, משקיפה על כולם.
להבין שאחרי כל "דניאלה" נמצא אדם אנושי כמוני כמוך, שהחיצוניות אינה מגדירה. לחוש את החוט המשותף בינינו מעל ה "מארז" שקיבלנו במתנה. כולנו זקוקים לחום ואהבה. רוצים להרגיש חלק אינטגרלי מהסביבה.
החיים הם מסע מרתק לאותם חיבורים וקשרים בין אנשים. נסתרות הן דרכי האל, הרי זה הוא הממחיז לכל אחד מאתנו את סרט חיינו.
מאז אותה פגישה בקונדיטוריה לא ראיתי אותה יותר. שמה עלה בשיחה מלב אל לב עם דולב בני. יכולתי להעביר אליו את התחושה וההבנה. כנראה לא אראה אותה שוב. סגרנו מעגל, קוראים לזה תיקון בין נשמות. מעניין מה עבר בראשה של דניאלה באפיזודות האלה אי שם בזמן.
