כל הפוסטים בשברון לב

שאלה ששאלתי את דודה קלרה בפגישתנו האחרונה, פתחה נושא כאוב ושיתוף אישי שהכה אותי בתדהמה...

מבטנו הצטלבו, חיוך מזויף, הרגשתי את המאמץ. יצר דחייה בדיעבד. עברו שבועות, אולי חודשים, אפשר לומר אפילו שנים. עד שנרקמו

בכל פעם שאני רואה את הפרצוף שלה אני מרגיש כעס שמתחיל לטפס מהבטן, עולה ללב עושה "שני מחזורים" מגיע לראש.