כל הפוסטים בכללי

כבר שנים שלא שומעים את נקישות הפטישים, ההתרגשות סביב בניית הסוכה רעש והמולה יחד עם כל ילדי השכנים. החוויה של

אחרי שנים של הסדרי ראיה שהלכו והתפוגגו כאשר סיים דולב את התיכון, שנים בהן למדנו לחיות במערכת יחסים וירטואלית יותר

שאלה ששאלתי את דודה קלרה בפגישתנו האחרונה, פתחה נושא כאוב ושיתוף אישי שהכה אותי בתדהמה...

"הוא תקף אותי, הגענו עד לידי אלימות פיזית." וזה אחרי שנים שהוא גונב, משקר, מתחמן. מנצל את זה שנשארנו רק

יום שישי בין הערביים, לפני שנפרדים מהחול ונכנסים לקדושת השבת. אחרי שעות ארוכות של כאבים, מתח וציפיה היא הגיחה לעולם,

מבטנו הצטלבו, חיוך מזויף, הרגשתי את המאמץ. יצר דחייה בדיעבד. עברו שבועות, אולי חודשים, אפשר לומר אפילו שנים. עד שנרקמו

בקרוב יתחיל החופש הגדול. מיליוני ילדים בגילאים שונים יצאו לחופשה. ומיליוני זוגות הורים יתחילו את "שנת הלימודים". חודשיים הם יאלצו

הוא רק החל לבנות את עצמו, הוא היה עדיין נער. בתחילת העשור השני לחייו, ילד פלא, שהחיוך שלו כבש לבבות

מתעורר עם קורי שינה בעיניים, למרות שלא הלכתי איתם לישון. מסטול משבוע אכילת מצות, שכבר הספיקו להתכסות במופלטות מתוקות. שש

"צריך להרוג את האשכנזים האלה! מי נתן להם את זכות הבחירה! שילכו ל… " וזה המשיך כך ללא הפסקה. עד