מבטנו הצטלבו,
חיוך מזויף, הרגשתי את המאמץ.
יצר דחייה בדיעבד.

עברו שבועות, אולי חודשים, אפשר לומר אפילו שנים.
עד שנרקמו בינינו יחסים קרובים.

חווינו חוויות משותפות, צחוקים בדיחות.
עלינו עליות,
וחווינו גם מורדות תלולים.
כמו שכולם עוברים במערכות יחסים.
התגברנו כגיבורים מעל כל המכשולים.

מאחורי שנים על גבי שנים.
שלא ניסיתי,
לא הזדקקתי,
הסתדרתי עם מציאות מוכרת.
מקסימום שתיתי חצי כוס יין,
ללחיים להרגיש cool חלק מההוויה.

זה קרה לא מזמן,
באחד המפגשים.
תמיד עמדתי כמו סלע איתן,
מול הלחץ החברתי.
הפעם האווירה הייתה שונה,
כאילו אפשרה.
שמחתי שאני כבר לא "החנון של החבורה."

הפעם לא היה צריך להתנצל,
נהנה מהחדש,
שלוק, ועוד אחד.
הפך לכוס ועוד אחת.
הרגשת ריחוף,
הרגשת שחרור,
כמו ציפור חופשיה.

הלב נפתח,
הלב התפוצץ,
הרגשה, שבא לחבק את כל העולם.
רצון לשפוך ים של אהבה.
שרים, צוחקים,
וואו איזו הרגשת עילוי נפלאה…

עברה שעה ועוד אחת.
אווירת הכיף עדיין בשיאה.
לפתע ללא כל התראה
הגיחה "מפלצת" רדומה…

אותה מפלצת פגעה, הרסה רמסה חברות של שנים.
אמון, פתיחות שהגיע רק לפני זמן מה, לשיאה.
מנגד עוררה היא "מפלצת" שנייה.
תוך שניות בּוּם טְרָאח.
חושך, ריקנות נוראה.
הלב זועק.
מרגיש בפנים שורף נורא.
הלב נשבר,
איך פגעתי בציפור,
שהייתה לי הכי חשובה.
הכי אהובה.
איך ברגע תחושת החופש, ריחוף האהבה…נעלמה.
הכל התנפץ לרסיסים.
ובמקום זאת שוב ריחוק, קרירות, כעס, שנאה ודחייה.

לו רק יכולתי להשיב את הגלגל לאחור.
לשנות את התמונה.
לסיים ב HAPPY END
לעוף יחד באותה קלילות,
צחקוקים,
ריקוד של חום ואהבה.

שנינו ציפורים בדרך מופלאה.
דרך שחכמים יטוו לנו, את דרכם.
אחת העצות מלמדת.
מעל הפשעים מכסים בשמיכה של אהבה.

חשבו עלינו
אנו תלויים, משפיעים, מושפעים אחד מהשני.
הֲגִיגים שֵׁלָּךְ או שֶׁלְּךָ.
יכולים לתקן,
כעסים, כוחות פירוד, קצרים בתקשורת.
אותם הֲגִיגים שֵׁלָּךְ או שֶׁלְּךָ.
יכולים להשיב אף עטרה ליושנה.