רובינו חווינו אהבה למישהו.
במצב הראשוני ישנו רצון לחלוק עם אותו אהוב או אהובה את הכול. עם הזמן מתפתחת תסמונת "פנקסנות אינפנטילית": כמה נתתי לעומת כמה קיבלתי. מפה מתחיל תהליך הפוך של צמצום בנתינה הנקיה.
קודם כל עלינו לדעת שזה נורמאלי על פי חוקי הטבע.
חוק הטבע האנושי אומר: היחס שלנו לאנשים נקבע על פי מה שנקבל מהם.
במילים אחרות: התענוג שאני אקבל, יוביל אותי לאהוב את אותו המקור הנותן לי את התענוג.
וכאשר יופסקו המתנות, הפירגונים, התענוגים? בסופו של דבר אנחנו נשנא את אותו המקור, מאחר ואין כאן אהבה חלוטה. מאחר ואנחנו בני-הרגשה, אנחנו נרגיש בכלי ההרגשה שלנו אכזבה, תסכול, תחושה של דחיה, אולי נקמנות ועוד ועוד. רוחנית, תגובות אלה מקטינות ומצמצמות את כניסת האור העליון, ומזהמות אותנו אנרגטית.
צריך להבין, שבאופן טבעי האוטומטיים שלנו מופנים תמיד כלפי האחר. אין לנו את היכולת לראות את עצמנו באור שלילי. תפיסת המציאות שלנו אומרת: "אנחנו מושלמים". בפועל, מתאפשר לנו לראות את אותם החלקים ה"מקולקלים״, אותם חלקים שעלינו לבצע בהם שינוי, באמצעות האחר.
באין מילוי נחפש פיצוי
מפיצוי קטן ועד לפיצוי כיד הדמיון וגודל הכיס, אנחנו נעשה הכל רק כדי למלא את אותה תחושת "דחייה".
תחושת סיפוק שוהה לפרקי זמן קצרים. לאחריה מתעורר לו רצון, צורך חדש וגדול אף יותר.
התפתחות רוחנית מאפשרת לנו חיבור לאור העליון הנמצא בזרימה מתמדת. היא מאפשרת לנו קבלת מילוי מלמעלה, ללא צורך במילוי גשמי שנועד בכוונה תחילה ליצור בלבול ורצונות הפוכים.
נולדת בנו הבחנה חדשה – אנו אוהבים את האנשים המסייעים לנו להתעלות מעל לכלי הקבלה. כמו אימא, שלמרות שילדיה מציקים, מעליבים, מועקים עליה, היא אוהבת אותם אהבה חלוטה. הכיצד?
בתור התחלה בואו נזכור שכעס ומחשבה שלילית, פוגעים ומזהמים אנרגטית את ליבנו, שהוא הכלי לקבלת האור העליון. התפתחות שינוי דפוסי חשיבה, מאפשרים לנו לחוש את החיבור לאור העליון, הנכנס בין הנקבוביות וממלא אותנו בתחושה נעימה של אהבה אין סופית, חמלה, הכלה, ורצון לחיבור.
תחושה חדשה של זרימה, רצון לנתינה וקבלה.
בהצלחה בדרך שתבחרו, בין אם זה יהיה מילוי גשמי או מילוי רוחני.
