לא נפגשנו פנים מול פנים מעל עשרים שנה. מחלוקת קשה חתכה את הקשר בינינו אז. היא השאירה פצע ישן, כעס ומרירות. לאחרונה נולד רצון עז להיפגש שוב. לא חיפשנו לפתוח מלחמה ישנה. קיווינו לבדוק אם אפשר לבנות גשר מעל הכאב והשנים.
כשהכאב הישן מתעורר מחדש
בתחילה משהו אכן התרכך בינינו. שוחחנו על הדברים שעדיין מחברים אותנו כיום. חוטים מהעבר החלו להתחבר מחדש וניצת חום ישן. המפנה קרה כשנגענו בלב המחלוקת המקורית. מיד התעורר הכאב הישן ועלה אל פני השטח. כל צד התבצר בתוך נקודת המבט שלו. הרגשנו שהאחר עדיין לא באמת מבין אותנו.
מחיר המרירות שנשאר בלב
סגירת מעגל לא התרחשה שם, לצערי הרב. המפגש הטעון השאיר בעיקר טעם מר אצל שנינו. המרירות הזו העלתה בי שאלה גדולה. איך כאב ישן מנהל אותנו אחרי שני עשורים? שני אנשים שומעים אותן מילים וזוכרים סיפור זהה. למרות זאת, כל אחד חווה מציאות שונה לחלוטין.
להביט על העולם מתוך חריץ צר
כאן נולד בי הרעיון של הקופסה הפנימית. דרכה אנחנו רואים ומפרשים את העולם כולו. היא צובעת מילים, מבטים, שתיקות ותגובות. אנחנו מביטים על החיים מחריץ צר בלבד. החריץ מציג פריים קטן מתוך תמונה שלמה. זווית התבוננות זו מציגה רק סיפור מסוים אחד. לרוב נשכח שמדובר בחלק קטן מפאזל ענק. נהיה משוכנעים לחלוטין בצדקתנו, בטוחים שזו המציאות כולה.
המארג הרגשי הייחודי של כל אדם
הפרשנות והתגובה של האדם נובעות ממבנה פנימי ייחודי. המארג הרגשי של כל אחד בנוי אחרת משלנו. הוא נושא זיכרונות שונים וכאב אחר מבית גידולו. הוא חווה מילים אחרות וביטויי אהבה שונים. לכן, המסקנות שלו על החיים שונות לחלוטין. חשוב להדגיש כי הפסיכו-נומרולוגיה אינה חכמת הקבלה.
אני בוחר לבסס את התיאוריות שלי על פי מקורות השראה עמוקים אלו. הרי משם מגיע המושג הידוע כי "כל אדם עולם קטן".
כל אחד מייצג עולם ומלואו בזכות עצמו. בתוכו פועלים מחשבות, רצונות ורגשות עמוקים שעוצבו בעבר. החוויות הללו הותירו פחדים, פגיעות ותקוות. איש מעולם לא עבר מסלול חיים זהה לשלו.
עדותו של בעל הסולם על תפיסת המציאות
הבנה עמוקה זו מתחברת היטב לדבריו המרתקים של מקובל גדול. בספרו "מבוא לספר הזוהר", אות ל"ד, מציג בעל הסולם הסבר רוחני מדהים למנגנון הזה:
"בְּחוּשׁ הָרְאִיָּה שֶׁלָּנוּ, שֶׁאָנוּ רוֹאִים לְפָנֵינוּ עוֹלָם גָּדוֹל עֲנָקִי, וְכל מְלוֹאוֹ הַנֶּהְדָּר. הֲרֵי בֶּאֱמֶת אֵין אָנוּ רוֹאִים כּל זֶה אֶלָּא רַק בִּפְנִימִיּוּתֵנוּ עַצְמָה. כְּלוֹמר, בַּמּוֹחַ הָאֲחוֹרִי שֶׁלָּנוּ, יֵשׁ שָמָּה כְּעֵין מְכוֹנָה פוֹטוֹגְרָאפִית הַמְצַיֶּירֶת לָנוּ שָמָּה כּל הַנִּרְאֶה לָנוּ, וְלא כְּלוּם מִחוּץ לָנוּ.
וְעַל כּל זֶה עָשָׂה יִתְבָּרַךְ לָנוּ שָׁם בְּמוֹחֵנוּ כְּעֵין רְאִי מְלוּטָשׁ, הַמְהַפֵּךְ לָנוּ כּל דָּבָר הַנִּרְאֶה שָׁם, שֶׁנִּרְאֶה אוֹתוֹ מִחוּץ לְמוֹחֵנוּ מִול פָּנֵינוּ… וְאַף עַל פִּי כֵן, מַה שֶּׁאָנוּ רוֹאִים מִחוּץ לָנוּ אֵינוֹ עִנְיָן אֲמִתִּי… כּל בַּעַל שֵׂכֶל יוֹדֵעַ בְּבֵרוּר שֶׁכּל הַנִּרְאֶה לָנוּ אֵינוֹ אֶלָּא בִּפְנִימִיּוּת מוֹחֵנוּ בִּלְבַד."
המילים העוצמתיות הללו מוכיחות שמה שאנו מכנים "מציאות חיצונית" הוא השלכה פנימית בלבד. אנחנו פשוט מביטים בהקרנה של המכונה והראי המלוטש הקיים בתוכנו.
(במאמר הבא ננסה להבין: איך הסרט הפנימי שלנו מונע מאיתנו להבין את האחר?)
חנן חיים
ליווי לצמיחה מתוך משברים
אני מלווה אנשים בתהליכי ריפוי, שינוי וצמיחה,
מתוך הקשבה, כלים רגשיים וניסיון חיים.
המטרה שלי אינה “לתקן” את האדם,
אלא לעזור לו לפגוש את עצמו מחדש,
ולהתחבר לכוח הריפוי שכבר קיים בתוכו.
