ככה בדיוק התחיל הסיפור שלי, עוד בתיכון, כשלא תיארנו לעצמנו שהחוויה ההיא תיקח אותנו כל כך רחוק – כמעט עד אנטרקטיקה.
בסך הכול שמחנו על הזדמנות קטנה להתאווררות.
אבל אותה נסיעה, שנצרבה בזיכרון מאז ימי התיכון, הפכה לשיעור “איך לחיות חיים ארוכים ובריאים”.
עמדנו ארבעה שמיניסטים בסוף יום לימודים, כשניגש אלינו המורה לביולוגיה, יעקב גרטי:
“בא לכם להצטרף אליי לראות את עבודת המחקר שלי באוניברסיטת תל אביב?”
לא אשכח את שדרת עצי הבוהיניה שבכניסה לפנימיית הכפר הירוק: תפרחות לבנות וסגולות עם ריח משכר של אביב.
בדרך לרכב, גרטי סיפר שעצי הבוהיניה נקראים על שם האחים הבוטנאים השווייצרים־צרפתים גספר ויוהאן בוהין.
בתור תלמיד מגמת גננות קצת התביישתי שלא ידעתי אפילו את שם העץ.
היום, לעומת זאת, שלושת ילדיי יודעים לזהות עצי בוהיניה. אבל מעולם לא סיפרתי להם מהיכן למדתי זאת בעצמי.
הוא הגיע בטרנזיט לבנה, מרופטת, עמוסת קופסאות ואריזות – בדיוק התמונה הקלאסית של “פרופסור מפוזר”.
רק אז הבנו שמורה הביולוגיה שלנו הוא בעצם פרופסור. אבל מאחורי כל הפיזור הזה הסתתרה חוכמה עמוקה – על עולם הצמחים, ועל החיים בכלל.
לא ידענו אז עד כמה הנסיעה הזו תשנה משהו בתוכנו – ואולי גם תיתן תשובה לשאלה שכל אחד מאיתנו שואל בשלב מסוים:
איך באמת חיים חיים ארוכים ובריאים?
🌸 שיעור על החיים – דרך החזזית
במעבדת המחקר באוניברסיטת תל אביב נחשפנו לראשונה לצמח שלא שמענו עליו קודם – חזזית.
פרופ’ גרטי חקר אז את איכות האוויר בעזרתה.
יחלפו כמה שנים מאותה חוויה, פרופסור יעקוב גרטי יכתוב בשבועון "במחנה" כאשר יציג לציבור הרחב את מושא המחקר שלו. משפט בעל מסר חזק:
“אפשר ללמוד מהחזזיות איך להסתפק במועט – לחיות מהאוויר.
הדבר לא מונע מהן להאריך ימים ואף להגיע לגיל מופלג.”
היום אחרי מסע חיים ארוך אני מבין כמה עומק יש במשפט הזה.
אם הייתי קולט אז את המסר – אולי הייתי חוסך לעצמי לא מעט רדיפה אחרי אושר שלא מצאתי. 🙂
נכון, לא הגעתי לאנטרקטיקה – רק לפלנד, אלסקה, הוואי ועוד מקומות מדהימים.
אבל גיליתי שההנאות האלה, יפות ככל שיהיו, ממלאות רק לרגע – ואז מתפוגגות.
אולי הן היו רק קטליזטור לעורר בי רצון למלא בור שרק גדל עם הזמן.
🏔️ מהאוורסט לחיים עצמם
למדתי שכדי להיות מאושר באמת, לא צריך לכבוש את האוורסט.
נדב בן־יהודה, מטפס ישראלי, ויתר רק 250 מטר לפני הפסגה כדי להציל מטפס טורקי שאיבד את ההכרה.
הוא לא הצטער על ההחלטה – גם כשהוא עצמו נפצע.
בדיעבד התברר שהמעשה הזה הציל את חייו, והוא זכה באות הנשיא למתנדב.
אבל יותר מהכול, נדב אמר דבר אחד שנשאר איתי:
“פעלתי אינסטינקטיבית – כך חונכתי. להציל חיים זה מעל כל פסגה.”
והבנתי – הפסגה האמיתית היא לא זאת שעל ההר, אלא זו שבתוכנו.
💔 העולם שמסביב – והדרך חזרה
מאז אותם ימים בתיכון ועד היום, העולם השתנה.
במקום חיים פשוטים וצנועים, נדמה שהאגו רק הולך וגדל.
הוא רוצה למלא את עצמו בעוד הנאות, עוד הישגים, עוד “לייקים”.
אבל במהות שלנו – נבחרנו להיות עם סגולה.
לא כדי לשלוט, אלא כדי להראות דוגמה.
להיות חברה שמפיצה אהבה, חמלה, ודאגה אמיתית בין אדם לחברו.
לצערנו, היום אנחנו רחוקים מזה.
אנחנו אולי לא הורגים זה את זה, אבל השנאה בינינו הורגת את מהותנו.
וכשנשוב לאהבת ישראל – שהיא העיקר בעיני ה’ –
אז נזכה לראות את הניסים שקורים כשאנשים פשוט בוחרים לאהוב.
“אז יאמרו בגויים: הגדיל ה’ לעשות עם אלה.” (תהילים קכ"ו, ב’)
✨ סיום – החיים שמתחילים באהבה
אחרי כל המסעות, המקומות והחוויות – אני חוזר שוב לרגע ההוא.
לטרנזיט הלבנה, לעצי הבוהיניה, למורה ההוא שהראה לי איך אפשר לחיות מהאוויר – וגם מהלב.
היום אני מבין שהחיים לא דורשים מאיתנו יותר מדי.
רק לעצור רגע, לנשום, לאהוב קצת יותר, ולזכור שאנחנו חלק ממשהו גדול מאיתנו.
כי בסוף, חיים ארוכים ובריאים –
לא נמדדים בכמה הספקנו לראות, אלא בכמה הספקנו לאהוב. 💚
♣ לזכרו של פרופ' יעקב גרטי שנפטר בשיבה טובה (87) החודש אוקטובר 2025
