כמה פעמים באמת הצלחת לצאת מעצמך ולעשות טוב למישהו – בלי לחשוב מה יצא לך מזה?
אתמול הרגשתי ניסיון כזה. ניסיון של האגו שלי לצאת מעצמו, ולפעול באהבה אמיתית כלפי דולב.
האם הצלחתי להיות שם נקי לגמרי? אני לא בטוח.
זה קרה בארוחת שישי משפחתית. כמו תמיד – כדורגל על השולחן.
אחי וילדיו אוהדים קבוצה אחת, דולב אחרת. פעם זה היה מלא עקיצות וירידות, אבל בזמן האחרון משהו השתנה.
השיח נהיה בוגר יותר – פחות תחרות, יותר הקשבה, אפילו עניין אמיתי בקבוצה היריבה.
ופתאום הרגשתי דקירה ישנה בלב – קנאה של אבא.
קנאה באותם הורים שמבלים עם ילדיהם במגרש. כמו חבר הילדות של דולב, יובל, ואבא שלו, שיש להם מנוי קבוע – אבא ובן, יושבים יחד ביציע המיוחד.
בלי לחשוב, אמרתי בשולחן:
“אני מקנא באבות שהולכים עם הילדים שלהם למשחקים.”
אחי מיד זרק לדולב: “הנה, שמעת? אבא רוצה לבוא איתך למשחק!”
ודולב הסתכל בי, ואני – בלי להבין עד הסוף מה פתחתי – הנהנתי בחיוב.
ביום שני דולב מתקשר. לא הודעה – שיחה.
“אבא, אתה באמת רוצה לבוא איתי למשחק בשבת?”
“ברור שכן!” עניתי בהתלהבות.
לא תכננתי, אבל ערב כדורגל אחד הפך לרגע של חיבור אמיתי.
כבר מהחניה הרגשתי משהו שונה. אווירה. אלפי אוהדים "אדומים", הורים עם ילדים, חבורות חבורות צוחקים ומדברים.
תחושת יחד חזקה, חיה, שונה מהשגרה הרגילה.
להרגיש אלפי אנשים באצטדיון בלומפילד, שירים ברקע – שיר לכל שחקן.
טקס פתיחה מרגש, עמדנו כולם יחד כשהכרוז הזכיר את אוהדי הפועל שנהרגו מאז השביעי באוקטובר – רגע של אחדות שקטה בלב.
ראיתי את דולב מחייך. פתאום יובל שולח לנו תמונה של שנינו מהיציע בצד השני של המגרש.
משהו בתוכי נרפא.
הרגשתי שגם אם הגעתי “מאוחר” – הגעתי בזמן המדויק.

“אתה מוכן לעוד הפתעה?”
השבתי בחיוב – רן, בן אחי, קפץ על ההזדמנות לחיבור המשפחתי והצטרף אלינו למשחק.
כמובן שעלו תמונות, תגובות והתלהבות בקבוצת הוואצאפ המשפחתית – שהעצימו את רוח החיבור גם בעורף המשפחתי.
איך חוויה פשוטה עם הבן שלי פתחה בי הבנה חדשה על אהבה
התרגשתי מאוד מהחוויה.
ראשית – זמן איכות עם דולב זה נדיר, ועוד יחד עם רן – זו חוויה חדשה עבורי.
בסוף הערב הבנתי: כשיש מטרה משותפת – כולנו יכולים להתאחד סביבה.
אם רק היינו מצליחים לקחת את האנרגיה הזו של המגרש – את ההתרגשות, את האכפתיות, את השירים –
ולהפוך אותה לאהבה אמיתית בין אדם לחברו, בין קבוצה לקבוצה, בין עם לעם –
לא היינו צריכים מלחמות כדי ללמוד להתחבר.
דברי הרב ד״ר מיכאל לייטמן:
“הבורא ברא את הרצון לקבל. כדי לתת לנברא עצמאות, הוא שבר את הרצון הזה, כדי שנוכל להתחבר מחדש מתוך כוונה להשפיע זה לזה.
בעולם שלנו אנחנו רגילים להתחבר מתוך אינטרס, אבל ברוחניות – להתחבר פירושו לפעול לטובת הזולת, ולבסוף – לטובת הבורא.”
✨ לפעמים צריך רק רגע אחד – משחק, מבט, שיחה קטנה – כדי לזכור שהחיבור האמיתי מתחיל בלב שלנו.





