המגע שפתח את הזיכרון
התרחש ביום כיף באחת מיחידות המילואים בעוטף.
דוד ויתר על התור שלו לטובת יוסי (שמות בדויים). הרגשתי הקלה…
כמה דקות לאחר שיחת סיום מרגשת עם יוסי, היישרתי מבט ואופס דוד כבר שוכב על מיטת הטיפולים. לא היה לי מספיק זמן לאפס את רגשותיי.
התחלנו בעיסוי עדין.
הגוף נרפה, הלב נפתח, והשיחה זרמה למחוזות שלא הכרתי.
גר עם זוגתו. קשקשנו קצת על אהה ודהה.
על פי פרוטוקול הטיפול אני משתף חוויות אישיות, על מנת ליצור חיבור ואמפתיה.
השיתוף "שובר" חומות ומקרב בין הלבבות.
המשכנו בסמול טוק כשלפתע, ללא התראה מוקדמת דוד שיתף: “עברתי פגיעה מינית לאורך הילדות”.
באותה נימה קרה ומונוטונית הוסיף: “גדלתי בחברה החרדית".
זיהיתי מיד טיפוס אגרימוני – תמצית מס' 1 בפרחי באך אנשים הנראים לעיתים קרובות חסרי דאגות ומלאי הומור, אך השמחה היא כמסכה שמסתירה חרדות, דאגות ומצוקה פנימית אמיתית, אותה ינסה להסתיר מעצמו ומאחרים.
השיחה זרמה "מעל הטראומה", להזכירכם אנחנו במהלכו של יום כיף ולא טיפול בקליניקה.
ואופס דוד נפתח – "אמא נפטרה כשהייתי קטן”.
טראומה שמתעוררת דרך טיפול באחר.
לא הייתי מוכן לשיתוף הזה, אבל ברגע אחד משהו בתוכי נשבר.
יכולתי להתחבר להרגשה של חוסר אונים וחוסר הגנה של ילד קטן הנמצא חשוף מול איום ללא יכולת לקבל עזרה.
עם דמעות בעיניים, אני שואל את דוד: “אתה בוכה לפעמים?”
הוא משיב בפשטות: “לא. למדתי לחיות עם זה”.
הלב שלי נפתח הרגשתי קרוב מספיק לליבו שיתפתי אותו: “כשהמתנת בצד, הרגשתי קושי לטפל בך…”
הוא חייך. “ברור. אני מודע לזה, במכוון אני יוצר סביבי חומה. כדי לא להיפגע”.
ריפוי דרך עזרה לאחרים, במיוחד לבנים.
התעניינתי בעדינות אם טיפל בעצמו מאז, ואשיב "עברתי טיפול במשך שנים…"
"ואיך אתה?" התעניינתי – "אתה יודע זה תמיד הולך איתך".
"היית רוצה להשתחרר מזה?" שאלתי.
"מאוד!" הוא השיב.
המסר היה חד ומדויק – "היום בו תתחיל לעזור לילדים – בנים שעברו תקיפה מינית – יהיה היום שבו תתחיל לרפא את עצמך".
שוב חצי חיוך, “זה בדיוק מה שאני מרגיש. אני רוצה לעסוק בחינוך”.
נפרדנו בהודיה הדדית.
הסאגה הזו לא הסתיימה כשנפרדנו.
למדתי ממרום גילי שהכול מדויק, אפילו ההמתנה של מספר ימים. לא הבנתי למה אני לא מסוגל להתגבר על ההתנגדות לכתוב. העצירה אפשרה לנשמתי לאסוף את השברים ולכתוב עבורכם את המאמר. (במבט לאחור זה היה בעצם גם עבורי!).
הבנתי שטראומה מודחקת מתעוררת דווקא ברגע שבו אני נוגע בכאב של מישהו אחר.
היו סבלניים ישתלם – בפוסט הבא אשתף אתכם במסע האישי שלי במנהרת הזמן אותה הובילה העזרה לדוד.
מתוך לבי אני ממליץ לכם, אם נפגעתם או אתם מכירים מישהו שנפגע – אל תישארו לבד!
דברו. שתפו. זה משחרר את הנשמה הכלואה.





