שניים משיטים סירה. התחיל האחד קודח תחתיו, לעשות נקב בסירה.
אמר לו חברו: "למה אתה קודח?"
ענה לו: "מה אכפת לך. הלא תחתי אני קודח ולא תחתיך"?
אמר לו: "שוטה, הרי שנינו נטבע הסירה תשקע!"
הקטע שהבאתי כאן, מהספר הלב מבין לוקח אותי לסצנה דיי שכיחה בבניין בו אני משכיר דירה. (בניין חדש, נמצא באזור מצוין, אגב).
אני יוצא מהדירה דלת המעלית נפתחת "שלולית" קטנה במרכז הרצפה. מיד משתלטים עלי רגשות כעס, ביקורת והאשמה.
אחרי כמה דקות דיה הבת שלי נכנסת הביתה בסערת רגשות "נמאס כבר גועל נפש איזה קריזה…"
חולפות עוד כמה דקות ותמונה של "השלולית" מופיע בווצאפ דיירי הבניין. דיקלה מהקומה ה 17 שלחה בתוספת טקסט עסיסי "שוב חוסר התחשבות, זלזול ו…
לכאורה מדובר בסהכ בכלב שהבעלים שלו, מטעמיו, הוציא אותו ברגע האחרון והמסכן מרוב לחץ, פרק את מטענו במעלית.
….אתה יכול גם לנקות אחרי הכלב ולא להשאיר את השלולית! כאילו דהה…
בתסריט אחר יכולנו דיה אני או כל שכן אחר להתעלות לדרגת קשר גבוהה יותר ולנגב את "השלולית" והתמונה הייתה משתנה באחת. אילו בעלי הכלב היו מנקים אחריהם, בכלל לא היה לי על מה לכתוב.
לפני מספר שבועות העירה אחת השכנות לבת שלי, באמצעות הווצאפ, על חניה. היא צרפה צילום של הרכב עם המספר, בתוספת הסבר ביקורתי על אופן החניה. מיד התעורר לו מר כעס. וכמובן שהוא השפיע מיד על האווירה בבית.
החלטתי להתנצל ולהבטיח התחשבות לפעם הבאה, למרות שלדעתי הפנייה הייתה קטנונית. אבל בכל זאת אנחנו גרים באותה "סירה" אחד משפיע על השני. עדיף ליצור אווירת שכנות טובה על פני מלחמה.
איך שלולית קטנה משפיע אפילו עליך?!
כך "שלולית קטנה של כלב" משפיעה על 20 קומות. בכל קומה 4 דירות, בממוצע 4 נפשות בדירה תכפילו תקבלו 320 אנשים שהושפעו באופן מסוים. וזה לא נגמר בבניין, זה השליך ויצר אדוות שהגיעו אפילו אליכם הקוראים, שאין לכם כל קשר לדירים בבניין. לבטח עוררה סיטואציה דומה מהעבר והוציאה גם אתכם מהשלווה. איך זה?
אנחנו חיים בעולם מקושר. כאשר "יורד גשם" הוא מרטיב את כולם.
כעס, ביקורתיות, שיפוטיות המופנה לאחרים הינם רגשות שמלבים אש ובודאי שאינם פותרים בעיות.
כדאי שכולנו ננסה להתחשב ולזרום עם הרוב נשתדל לתרום, לעזור ולסייע.
ויתורים הדדיים במערכות יחסים, זהו שם המשחק. אני מוותר משמע אני מנצח! מאבקי כוחות ומלחמות אגו מובילים לקונפליקטים, שאין לדעת כיצד יתפתחו.
אפשר לראות זאת ברמה גלובלית במלחמה האיומה בין רוסיה לאוקראינה. אנו עדים לשתי מדינות היוצרות אדוות שליליות, אשר ישליכו על כל אדם באשר הוא.
ולכן הסביר התנא דבר הערבות, בדמיון לשנים, שהיו באים בספינה. והתחיל אחד קודר תחתיו, ולעשות נקב בהספינה. אמר לו חבירו: "למה אתה קודר?" אמר לו: "מאי איכפת לך. הלא תחתי אני קודר ולא תחתיך"? אמר לו: "שוטה, הרי שנינו נאבדים יחד בהספינה!" עכ"ל. (מתן תורה – בעל הסולם, יח)
