פגישה אקראית "בזכות" סיגריה הובילה לחברות אמיצה. למרות שאני אישית לא מאמין באקראיות, יש כוח שמנהל את המציאות בקפידה. לפני כשנה דולב העובד כמומחה לרכישת רכבים במגזין אוטו ירד "למלא" את הריאות עשן. כך פגש ליד האופנוע שלו את אלון רפאל.
אלון נחשב לרוכב דו גלגלי מורעל. למרות "המורעלות" הוא אחד המטיפים נגד הטירוף "התגרזנות" בציבורי בכבישי ישראל. "שלך?" שאל אלון "כן!" השיב דולב בחזה מנופח. אלו הרגעים הגורמים נחת לבעל אופנוע מרשים, הרגשה שהשיג את המטרה שלשמה קנה את הדו גלגלי. סמול טוק קצר סביב הסכנות "בציבורי" ועל אופנועים בכלל. בסוף השיחה אלון הציע לדולב להצטרף אליו למסלול מרוצים איפשהו בבקעה. דולב אשיב לו מתוך אותו אגו נפוח "כן כן אני מבין, תודה". וכך נפרדה דרכם.
לקח לדולב כ שנה, שלוש תאונות שאני יודע עליהן. בטוח היו עוד חוויות שמנע ממני את הידיעה, בניסיונות להזרים אדרנלין, שלא תמיד הסתיימו בהצלחה. כנראה אותם המצבים הובילו את דולב לחזור לאלון ולהיענות להצעה, להצטרף לחוויה עוצמתית ששינתה לדולב את היחס לרכיבה "בציבורי".
חוויה שהותירה חיוך מאוזן לאוזן
שבת מוקדם בבוקר במקום התכרבלות בפוך החם הם יצאו למסלול פצאל בבקעה. כאבא דאגן חששתי לנורא…אחרי שדולב שיתף אותי על קצה המזלג על התוכנית המוזרה. מה אומר לכם נדהמתי, הילד חזר עם ניצוצות בעיניים והנאה למרות שכל הגוף נתפס לו מהמאמץ. אין לי שמץ מה היה שם, אך זו הייתה חוויה מתקנת ששינתה את דולב.
בשיחה ביניהם ביום המחרת דולב פתח את ליבו לאלון " אני עם חיוך מאוזן לאוזן, לא מחפש כבר מהירות בציבורי. חזרתי מהעבודה פעם ראשונה נסעתי כאילו אני לא ממהר לשום מקום, נהנה מהרכיבה מהכיף לא מחפש ריגושים בציבורי".
אני שואל את עצמי: מה מניע גבר סביב גיל ה 40 להתחבר עם הילד שלי בן 24 שנים לרכיבה על דו גלגלי? להסביר לו על הסכנות שאני כאב לא הצלחתי להעביר לילד אחרי אין סוף ניסיונות.
באחת מהשיחות האהובות עלינו כאשר מצליחים להתעלות מעל המחלוקות, להזיז הצידה את האגו ונפתחים הלבבות. דולב שיתף שאלון "זרק" לו באחת השיחות ביניהם שהוא איבד "בדרך" הדו גלגלית חברים טובים. שהובילו אותו להחלטה להציל כל רוכב אופנוע מלעשות שטויות על הכביש, שיסכנו אותו ואת שאר האנשים ברכבים השונים בכביש.
אובדן, רגשות מעורבים, געגוע, טראומה קשה מניעים אותנו לפעולה. במקרה של אלון הייתה זו ההחלטה למתן נהגים צעירים ולגרום להם לקחת אחריות על החיים שלהם ושל אחרים. בראיה קדימה העולם מתעגל, מורגשת אט אט התלות ההדדית בינינו. אם נלמד מראש לכבד ולדאוג לאחרים כמו לילדים שלנו כמו אלון לדולב ולעוד הרבה חבר'ה צעירים שפגש בדרכו המופלאה. נחסוך הרבה צער ועצב מיותר.
רגשות אשם
אנו נוטים "לאכול" את עצמנו במשך שנים על כל מיני דברים שעשינו או לא עשינו לאחרים אי שם בעבר. מייסרים את עצמנו בשאלות כמו למה לא פעלנו כך או אחרת? למה לא אמרנו דבר זה או אחר בסיטואציות שחלפו?…
ייסורי מצפון ורגשות אשם מגיעים לאנשים מפותחים מתישהו בנקודת זמן. הם עוצרים רגע ממרוץ החיים המטורף לבדוק את עצמם. הם גורמים לבדוק מיני דברים במערכות יחסים שחלפו או כאלו שהלכו לעולמם. מביטים לאחור ממרחק הזמן מתחילים להפנים צער שנגרם למי שכל כך אהבו ודאג לשלומם בעבר. ההכרה בכך לא נותנת מנוח. ובמקרים קיצוניים ממש מייסרת את נפשו של האדם.
אז בעצם אפשר להקל על המצב?
לפי חכמת הקבלה הדרך הנכונה להתייחס לחיים על כל מה שקרה בעבר היא ההבנה שהכול היה מכוון על ידי הגורל, כוח הטבע, כוח עליון, תקראו לו איך שתרצו. יכול להיות שרגשות האשם מוצדקים יכול להיות שלא, בין כך ובין כך, לא ניתן להשיב רגע שחלף. אין טעם להאשים את עצמנו לשפוט לבקר להתייסר על "חלב שנשפך".
למה אנו צריכים לעבור את התהליך הזה?
את העבר לא ניתן לתקן אך מעכשיו והלאה עלינו להשתדל לעשות טוב לכולם. כפי שאנו מפנימים שאנשים התייחסו אלינו יפה ואנו לא ממש החזרנו להם יחס זהה. כדי שנהפוך את היחס לאחרים נשים את עצמנו במקומם ונדע מה יעשה להם טוב. אין רע בעולם, אלא דרכים שונות שבהן החיים מקדמים אותנו להבנה שמוכרחים לרקום קשרים טובים בין אדם לאדם. בכל פעם שממלאים אותנו אותם רגשות אשם על דברים שעשינו או לא עשינו מאטימות הלב, חוסר רגישות לזולת. אין על מה להצטער כאילו היה זה מישהו אחר ממש. בטוח שבעוד מספר שנים נצטער על מה שאנו עכשיו. זוהי דרכו של הטבע לפתח ולגדל אותנו בכל שלב ושלב.
עוד כתב אלון באותו פוסט:
"אני עושה את זה מדי יום ביומו מנסה להסביר להוציא לכם את הג'וק המטורף הזה מהציבורי המקולל שכבר לקח רוכבים רבים…"
לעשות מקסימום טוב כל אחד בדרכו המיוחדת. כמו הדרך שאני עברתי אישית או אלון בדרכו המורכבת והקשה יובילו את כולנו לשינוי שכולנו צריכים לעבור. שינוי היחסים כלפי כל אדם ואדם. לשאוף להיות כוח חיובי בכאן ועכשיו. לחיות בדאגה בערבות הדדית זוהי הדרך לרפא מן השורש את רגשות האשם.
